רוג'ר סקרוטון סיים את הדוקטורט שלו בפילוסופיה באוניברסיטת קיימברידג' של שנות ה-60 ופצח בקריירה אקדמית פורה ולוחמנית, במהלכה כתב 50 ספרי עיון על פילוסופיה, אסתטיקה, תרבות ופוליטיקה.

במהלך לימודי המשפטים שלו בקיימברידג' נסע סקרוטון לשנת לימודים בצרפת, ונקלע למהומות הסטודנטים המפורסמות. השנה הייתה 1968, ורחובות פריז בה השתקע סקרוטון בערו מממש מאש המהפכנות.



בהשפעת אינטלקטואלים פוסט-מודרנים כפוקו ואלתוסר, יצאו הסטודנטים לרחובות במטרה להרוס את "מסכות השליטה של הבורגנות". הם ביקשו לכונן סדר חדש, בו לא ימשול הרכוש ושלטון החוק הבורגני, בו תהיה "מערכת אוטופית, מרקסיסטית וצודקת".

סקרוטון הצעיר, שישב בחדר הסטודיו שלו והסתכל מחלונו על הזעם המהפכני שהרס את פריז, הבין שחייו השתנו לעד. הוא הזדעזע מאלימות הסטודנטים שצעקו, התקוטטו והרסו רכוש, וכמו כן מחוסר המודעות שלהם למזלם הטוב. הוא הופתע לגלות שהסטודנטים, שקיבלו שפע וביטחון בזכות קניין פרטי, חירות ושלטון חוק "בורגניים", משתוקקים להרוס את כל מה שאבותיהם בנו בשם עקרונות אוטופיים מעורפלים.

סקרוטון גילה שלא רק שהוא מתנגד לאלימות שבה חזה ברחובות פריז, אלא גם שהוא מוקיר ערכים בורגניים כגון חירות, קניין פרטי ומסורת. במילים אחרות, בזמן שסקרוטון הסתכל מחלונו בפריז על עלייתה של הפרוגרסיביות המודרנית, הוא הבין שמצפונו כופה עליו להפוך לשמרן בפתחו של עידן בו שמרנות הפכה למילת גנאי.



למעבר לרכישת הספר לחצו כאן

כשחזר לאנגליה ולימד באוניברסיטת לונדון, למד סקרוטון שהשמרנות היא המילה בה "השתמשו האינטלקטואלים באקדמיה כדי לתאר את הדבר שהם חברו נגדו כאיש אחד. שמרנות, הם אמרו, היא האויב, לא רק של האינטלקטואלים, אלא גם של כל מי שפועל למען חלוקה הוגנת של התפוקה החברתית, ושל כל מי שנאבק 'למען שלום' ונגד 'האימפריאליזם האמריקני'."

השמרנות הפכה לשם נרדף לאי-צדק, חזירות ובורות. השמרנות בעולם האקדמי הפכה להיות מה שהייתה הומוסקסואליות במאות קדומות יותר. "כמו ההומוסקסואלים, שמרנים פוסעים אפוא בחשש ובחשאי, לוכדים איש את מבט רעהו שבקצה החדר... מוכרים רק איש לרעהו. אנו, המַדירים לכאורה, נתונים לפיכך ללחץ להסתיר את מה שהננו, מפחד שמא נודַר.", כתב סקרוטון וכפי שהומוסקסואלים נאלצו להישאר בארון משום בושה ופחד, כך גם עשו השמרנים במערב הפוסט-מודרני. אבל לא סקרוטון.

בשנות ה-70 הלהט הלוחמני והאינטלקטואלי של סקרוטון התעצם, לאחר שביקר במזרח אירופה והזדעזע לחזות במו עיניו חברה זהה לחברה אותה תיאר ג'ורג' אורוול בספרו 1984. כאשר נכנס למדינות הנגועות במרקסיזם ממאיר, סקרוטון הבין שהוא חייב לעשות הכל בשביל למנוע מהנגע הזה להתפשט אל מולדתו.



את פעילותו הוא החל באמצעות הקמתו של העיתון Salisbury Review, אשר עסק במחשבה שמרנית. העיתון היה אנונימי למדי, עד לתקרית ריי הוניפורד ששינתה את חיי העיתון, ובהתאם גם את חייו של סקרוטון. הוניפורד, איש חינוך אנגלי נערץ ומפורסם, פירסם בעיתון מאמר כנגד רב-תרבותיות, וקרא למורים ולמחנכים לעשות אינטגרציה לילדי המהגרים המוסלמים בשביל לשלבם בבריטניה. בתגובה, הוניפורד פוטר ממערכת החינוך, העיתון מותג בתור תוצרת גזענית, והקריירה האקדמית של סקרוטון - שבחר שלא להתנצל או להתכופף - הועמדה בסכנה.

במהלך חייו, סקרוטון הוברח מהרצאה ציבורית באוניברסיטת ניו-יורק מחשש לאלימות שתופנה כלפיו; פוטר מנציבות הדיור הבריטית בשל "דברים בלתי מתקבלים על הדעת" שאמר בראיון ציבורי על מוסלמים, הואשם על ידי גופי תקשורת כמו ה-BBC בגזענות משום שביקר את השלטון הקומוניסטי הסיני, והרשימה עוד ארוכה. למרות זאת, סקרוטון מעולם לא צינזר את עצמו, ותמיד המשיך להיאבק על האמת שלו.

"להיות שמרן" של רוג'ר סקורוטון, שיוצא השנה בהוצאת שיבולת, הוא כתב הגנה יחיד ומרתק על תפיסת העולם השמרנית, ולא פחות מכך הוא סיפור מסעו האישי של סקרוטון, שעמד אמיץ ויחיד מול כל הממסד הפרוגרסיבי שניסה להחרים, להשתיק ולהכפיש את השמרנות ואת המחזיקים בה.

שלא כמו אינטלקטואלים אחרים שנכנעו לכללים שהוריד עליהם פוטין או כל ממסד אחר, סקרוטון לא פחד, והצטרף למה שהפך בעשור האחרון למהפכה הרעיונית של הימין העולמי.

הספר ראה אור במהדורה עברית כחלק מספריית שיבולת המשותפת להוצאת סלע מאיר ולקרן תקווה. שיבולת הוקמה בכדי להרחיב את גבולות השיח הישראלי, על ידי פרסום ספרות לאומית, שמרנית וימנית פורצת דרך של הוגים שמעיזים לחשוב לבד, לשלם מחיר על הדעות שלהם ולהגיש להם אמת לא מסוננת.

ספרי שיבולת שראו אור זמינים לרכישה בחנות הדיגיטלית באתר סלע מאיר

השיגו את הספר עכשיו - לחצו כאן