מליארד ומאתיים מליון ש"ח בכל שנה מוקדשים במשרד לתמרוץ רוצחי יהודים של הרשות הפלסטינית. אבל מאיפהמגיע  הכסף? בואו למסע קצר שמביאה ליטל שמש בספרה החדש 'כמה שווה יהודי מת':

התעשייה הישראלית מייצרת מוצרים מובילים בתחומי האלקטרוניקה, התרופות, הכימיה, הביטחון והאנרגיה, לצד תעשיות מסורתיות יותר כמו ליטוש יהלומים או מזון ומשקאות. התעשייה הפלסטינית מייצרת שיש, אבני בניין, רהיטים ומעט מוצרים חקלאיים, שאותם היא משווקת כמעט אך ורק לישראל. לא רבים יודעים שכמעט כל המזרנים המיוצרים בארץ מיוצרים באזור חברון, כולל מזרנים של חברות מובילות כמו "קינג רויאל" ו"סופר נייט". 

אך האם קומץ מפעלי רהיטים, פועלי יום, מחצבות וכמה בקבוקי שמן זית פלסטיני מספיקים כדי לכסות ולממן את תעשיית הרצח הפלסטינית הענפה? לרשות הפלסטינית יש שלושה מקורות מימון מרכזיים: 

א. כספים שמעבירה ישראל לרשות הפלסטינית בהתאם ל"פרוטוקול פריז" שנחתם כחלק מהסכמי אוסלו. כספים אלו, הנקראים בשמם הרשמי "כספי סילוקין", הם כ־65% מתקציב הרשות. 
ב. כסף שמעבירות ממשלות אחרות לרשות הפלסטינית ככספי תמיכה ייעודיים (to Government — G2G Government), בסכום שבשנת 2022 לבדה הגיע לכ־477 מליון שקלים. 
ג. פילנתרופיה וגופי חברה אזרחית, חלקם ממומנים בכבדות על ידי מדינות שונות וגופים בין־לאומיים, שמעניקים סיוע בכל היבטי החיים הפלסטיניים, מחינוך ובריאות ועד אקטיביזם ומאבק פוליטי. 

במסגרת הסכמי אוסלו הסכימה מדינת ישראל לוותר על הרבה כספי מיסים לטובת הפלסטינים. ההנחה הייתה שהכספים האלה יאפשרו לגוף החדש, הרשות הפלסטינית, להקים ולהסדיר את עצמו, וכך לתפעל ולקיים את המחויבויות שאש"ף קיבל על עצמו כחלק מההסכמים. ישראל ויתרה על ארבעה סוגי מיסים, אשר עד להסכמי אוסלו היו נכנסים לקופת המדינה, וחלק מהם הוקדש מן הסתם להוצאות הקשורות לפלסטינים: 

מיסי יבוא — סחורות ביבוא פלסטיני. הנחת העבודה של מדינת ישראל, ואחד היסודות של הסכמי אוסלו, הם שהרשות הפלסטינית איננה מדינה, ולכן אינה שולטת בגבולות המדינה, וממילא אינה מטילה מיסי יבוא. לכן, כחלק מההסכם הרחב, ישראל הסכימה לשמש כגובת מיסים. לשם ההפשטה, נניח שאחמד מרמאללה הוא סיטונאי פלסטיני המזמין נעלי אדידס מגרמניה. הסחורה שלו תגיע לנמל אשדוד, תעבור את המכס הישראלי ומשם תמשיך לרמאללה, ומדינת ישראל תתחשבן בסופו של דבר עם הרשות הפלסטינית על המס שהיא גבתה עבורה, בניכוי עמלת טיפול בשיעור של .3% לא אחמד יקבל בחזרה את ההפרש, אלא הרשות הפלסטינית. 

מיסי בלו — לפלסטינים אין יבוא עצמאי של דלק, והם מזמינים אותו מחברות ישראליות. באופן כללי, חברה ישראלית שמזמינה דלק צריכה לשלם מס הבלו, אך ישראל מוותרת לרשות הפלסטינית על מס בלו ומעבירה לרשות הפלסטינית את סכום מס הבלו על הדלק שרכשה מישראל. 

מע"מ — אזרח ישראלי הרוכש סחורות בישראל משלם מס ערך מוסף. תיירים, ככלל, אינם צריכים לשלם מע"מ, וזכאים לקבל החזר אם שילמו. הסכמי אוסלו קובעים למעשה שהפלסטינים בישראל דינם כזרים, ולכן הרכישות שהם מבצעים בישראל נחשבים כקניות זרות שעליהם הם זכאים לקבל את המע"מ בחזרה. אלא שגם במקרה הזה, המרוויח איננו האדם הפרטי שביצע את הקנייה, אלא הרשות הפלסטינית כממסד. נחזור שוב לאחמד מרמאללה: 90% מהיבוא הפלסטיני הוא מישראל, אך אם אחמד מזמין מוצר ישראלי הוא לא ייהנה מהנחה בגובה המע"מ, אלא הרשות הפלסטינית תיהנה מן ההפקר. אם אחמד היה קונה את הסחורות מירדן, הוא היה מקבל החזר מע"מ ומשלם לרשות הפלסטינית לכל היותר מיסי יבוא. במקרה של יבוא מישראל, הרשות היא שתרוויח על חשבון האזרח. 

מס הכנסה — כרבע מההכנסה של הרשות הפלסטינית מגיעה מפועלים פלסטינים העובדים בשטח ישראל. במסגרת הסכמי אוסלו נקבע ש־75% ממס ההכנסה שהמעביד הישראלי מנכה ממשכורתו של הפועל הפלסטיני יועברו לרשות הפלסטינית. המעביד מדווח בסוף כל חודש על העובדים שלו וכמה מס נוכה עבורם, ומדינת ישראל מעבירה את הסכום לרשות. גם כאן, המוטב של ההנחה במס איננו האזרח אלא הממסד. 

בניגוד לטענות הנשמעות מפעם לפעם, רוב הכספים שישראל מעבירה לרשות הפלסטינית אינם כספים ה"שייכים" לרשות. גם אם על מיסי יבוא ומס הכנסה ניתן לטעון שאלו כספים המגיעים לרשות השלטונית, הרי בכל הקשור להכנסות ממע"מ וממס בלו — אלו הכנסות שאינן "מגיעות" לרשות הפלסטינית כגוף שלטוני, אלא מועברות לה כחלק מהוויתור הישראלי במסגרת פרוטוקול פריז. אגב, גם כיום, רצועת עזה איננה מוחרגת מהפרוטוקול. סחורות המוזמנות על ידי סיטונאים ויחידים מעזה יגיעו לשטחי הרשות הפלסטינית ויועברו ממנה לרצועה, והרשות מעבירה תשלום גם לשלטון ברצועה. בשנת 2021 העבירה הרשות הפלסטינית לעזה 1.7 מיליארד דולר — חלקם, באופן בלתי נמנע, הגיע מהכסף שישראל מעבירה לרשות הפלסטינית. 

סך ההחזרים וההעברות מישראל לרשות הפלסטינית עמד בשנת 2010 על כ־4.5 מיליארד שקלים, שגדלו מאז ל־11.5 מיליארד. הגדילה הזו מעידה על הצמיחה הכלכלית של הרשות הפלסטינית, כאשר יותר אנשים מזמינים יותר סחורות ודלקים, ובעיקר מישראל. על פי דוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), היקף היבוא המדווח של סחורות לרשות הפלסטינית עמד על 480 מיליון דולר בחודש משנת 2019 ועד אמצע שנת 2021 גדל בהתמדה במחצית השנייה של שנת ,2021 והגיע ליותר מ־650 מיליון דולר עד אוגוסט .2022 בכל התקופה הזו עמד חלקו של יבוא המוצרים מישראל על 55% מסך היבוא המדווח.

—

מבולבלים מהמספרים? לא נורא. מלבד כמה עמודים בפרק השני שנועדו לתת לכם מושג עד כמה עמוק ביררה המחברת את הנתונים, רוב הספר מלא בסיפורים מסמרי שיער ובתיאור המנגנון הרצחני והחולני ביותר בעולם. 

השיגו עכשיו עותק מהספר במחיר מבצע!