שוב נגררים לקונספציה: תפיסת ההפעלה החדשה והפיכת צה"ל לאחראי על "התהליך המדיני"

שוב נגררים לקונספציה: תפיסת ההפעלה החדשה והפיכת צה"ל לאחראי על "התהליך המדיני"

קטע מהספר פרחים בקנה: 

הצוות המייסד של המלת"ם (המכון ללימוד תורת המערכה) בראשות תא"ל (במיל') ד"ר שמעון נווה ותא"ל במיל' דב תמרי היה בתחילת הדרך צוות חשיבה קטן שישב בפיקוד מרכז, והנחת המוצא שלו הייתה, כפי שהודה נווה, ש"המשך ההתקדמות בתהליך השלום יביא כמעט בוודאות לוויתור מרצון של ישראל על מרחב טריטוריאלי חיוני לטובת שכנותיה הקרובות".

הדברים התאימו לתפיסת העולם האישית של נווה, אבל הוא לא הסתפק בתהליך השלום הישראלי־פלסטיני; הוא דיבר גם על תהליכים מדיניים מול סוריה, לבנון ומדינות ערביות אחרות, וביקש להכשיר את הלבבות לוויתורים טריטוריאליים.
קציני צה"ל קיבלו לידיהם מאמרים העוסקים בצבאות זרים שלחמו בזירות רחוקות, כמו מאמר בריטי העוסק בעימות מוגבל על סמך ניסיונם של הבריטים במלחמות בהודו־סין, ברודזיה, באלג'יר ועוד. ההשוואות האלו "היו נדבך חשוב ביציקת התכנים של תורת הביטחון החדשה שהציעו הוגי 'העימות המוגבל'".


אבל ההשוואה בין מדינות שחייליהם לחמו בזירות מרוחקות לחיילי צה"ל שלחמו להגן על ביתם הייתה מופרכת. זהו אינו המקרה הישראלי, שבו צה"ל נלחם מול אויב שמאיים בטווח זמן מיידי לפגוע לא רק בחייליו אלא גם באזרחי המדינה. הניסיון להשוות את הלחימה ביהודה ושומרון ללחימה של מעצמה בזירת מרוחקת ביטא הלכה למעשה רעיונות "שעיקרם הוא העברת הדגש מלחימה צבאית לפשרה מדינית".



חלק מתפיסותיו של נווה שאבו מפילוסופים צרפתים שהתבססו על עקרונות פוסט־לאומיים ופמיניסטיים רדיקליים. נווה הודה שפיתח את תפיסתו הביטחונית לאורה של הפילוסופיה הזו כדי להביא לשחרור הפלסטינים מעולה של ישראל, וטען ש"השמאל בארץ הוא מגוחך בעיניי, בתפיסות הפוליטיות אני הרבה יותר שמאלני מכולם... כבר ב־80-81 'אמרתי שמדינה פלסטינית חייבת לקום".

ועדיין, הרעיונות החדשים היו יכולים להישאר בגדר חשיבה מופשטת או ניסוי מחשבתי, אלא שהיה מי שדחף ליישם אותם כתפיסה כלל־צה"לית ולתרגם אותם לפקודות מבצעיות.

היעד המרכזי שצוות החשיבה והמלת"ם הוקמו בשבילו היה כתיבת ספרות על תורת המערכה, אך מבקר המדינה הראה לימים שלא הושג אף אחד מיעדי הכתיבה. נווה טען שהתפיסה המערכתית דינמית, ולכן אי אפשר לכתוב אותה, ובכל זאת היה מסמך משמעותי אחד שדווקא כן נכתב: "תפיסת ההפעלה המטכ"לית", שלצוות המלת"ם היה מקום מרכזי בתהליך כתיבתו, ושהעבודה עליו החלה בזמן כהונת בוגי יעלון, אך מי שחתם עליו ואישר אותו היה הרמטכ"ל דן חלוץ.

זו הייתה הפעם הראשונה שהאידיאולוגיה של נווה והמלת"ם "זלגה" החוצה מחדרי הדיונים והפכה למסמך פיקודי מחייב. עקרונית זהו תהליך רצוי. גם ועדת וינוגרד, לפני שפנתה לבקר בחריפות את כשלי מלחמת לבנון השנייה, שיבחה את המאמץ העקרוני לגבש תפיסות מעודכנות לגבי המציאות המשתנה.

אלא שהתפיסה המערכתית המחודשת של שדה הקרב הייתה, כפי שאפשר לנחש, מוטת אידיאולוגיה. צוות חשיבה וחבריו קבעו ש"תכנון מערכות נגד הטרור והוצאתן אל הפועל יהיו חייבים בעתיד לא רק להשיג ביטחון רב יותר לאזרחי ישראל, אלא גם לשמור על המגמה החיובית של התהליך המדיני".

למעשה, התפיסה חשפה לראשונה באופן גלוי ומפורט את מה שהתחולל בצבא בשנים שקדמו לפרסומה, מרגע שהמלת"ם קיבל מיעלון את תפקידו המרכזי בעיצוב תפיסות הלחימה של צה"ל. דחיקת המלחמה מפני "העימות המוגבל" והחלפת ההכרעה ב"הוגעה" נועדו למעשה לשרת מטרה מדינית־פוליטית.אנשי המלת"ם החלו לראות בעצמם חלק בלתי נפרד מעיצוב התהליכים המדיניים. הם כתבו את תפיסת ההפעלה החדשה של צה"ל והכתיבו כיצד יש להילחם במטרה לקדם את תהליך השלום עם הפלסטינים.
זהו קטע מתוך הפרק הפרק הראשון בספר החדש "פרחים בקנה", בו נוה דרומי חושפת מידע מטריד רב שהתגלה במחקר מעמיק, אודות ההשתלטות של אג'נדות שונות ומשונות על צה"ל. זהו ספר מומלץ עבור מי שרוצה להבין את הנעשה בתוך צה"ל ולהכיר את התמונה המלאה של ההשפעות הפוליטיות עליו.

תגיות 

כתוב תגובה

נדרש אישור לתגובות טרם פרסומן באתר