איך הפך המכון הישראלי לדמוקרטיה למחנך של צה"ל?

איך הפך המכון הישראלי לדמוקרטיה למחנך של צה"ל?

איך הגיע הארגון הפוליטי "המכון הישראלי לדמוקרטיה" לעמדת השפעה מרכזית על רוחו של צה"ל וחינוך מפקדיו? והאם יש לזה קשר לנורמליזציה המוזרה שעברה תופעת הסרבנות האידיאולוגית מצד מסוים? בואו למסע קצר בספר "פרחים בקנה" מאת נוה דרומי. וכך היא כותבת:

המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא גוף מוכר ובעל השפעה שמקיים קשרים הדוקים עם הכנסת וגופי הממשלה. המכון הפיק אינספור כנסים, אירועים, צוותי חשיבה וחוות דעת מאז הקמתו ב־1991 והוא עוסק במנעד רחב של תחומים שמטרתם, בין השאר, "חיזוק התשתית הערכית והמוסדית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית... וגיבוש דרכים להתמודדות עם אתגרי הביטחון מתוך שמירה על הערכים הדמוקרטיים".


אחד מגופי המכון הוא המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה, ש"שם לו למטרה לפתח ולהטמיע דרכים להתמודדות עם איומים ביטחוניים בד בבד עם שמירה על החוק, על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם... להציג בפני מקבלי החלטות והציבור הרחב את הפגיעה בערכים דמוקרטיים, הגלומה באמצעים הננקטים במהלך המלחמה בטרור, על מנת שייבחנו חלופות אחרות, פוגעניות פחות, אשר יבטיחו את ההגנה על זכויות אדם גם במסגרת המלחמה בטרור".

בעבר קיים המכון בשיתוף צה"ל את פורום צבא־חברה, הפגיש קצינים בכירים עם דמויות מובילות בחברה. עשרה מפגשים התקיימו בשנים 2000–2008 ,ובין הנושאים שנידונו היו השפעת הצבא על הכלכלה, כבוד האדם בצבא, צה"ל והתקשורת בעת מלחמה ועוד. לא כל הפרוטוקולים של מפגשי פורום צבא־ חברה פורסמו — למשל, הדיון מ־2003 בנושא "מוסר, אתיקה ומשפט בלחימה" נשאר חסוי עד היום. עד היום נפגשים מרצי המכון עם קצינים בדרגת סא"ל ומעלה, הן במסגרת תוכנית "מחצבים" המיועדת לקצונה הבכירה והן במסגרת תוכנית "ייעוד וייחוד".

לכאורה זהו מכון מחקר רציני הזוכה לאמון ולשיתוף פעולה של בכירי צה"ל לאורך שנים; אלא שכמה נורות אדומות בכל זאת נדלקות כשמעיינים לעומק בפעילות המכון. הדוגמה הבולטת ביותר היא התפקיד הפעיל שלקח על עצמו המכון ב"הכשרת הקרקע" מבחינה ציבורית לתוכנית ההתנתקות. בתקופה שלפני יישום התוכנית הקים המכון יחד עם צה"ל צוות מיוחד לעיסוק בנושאים הבאים:

1. השפעת העימות המתמשך על עמדות הציבור הישראלי וההשלכות על מרחב הלגיטימציה הציבורית של צה"ל — בראשות פרופ' תמר הרמן, לשעבר חברת הנהלת בצלם.
2. השפעת פעילות צה"ל בעימות על עמדות החברה הפלסטינית — בראשות ד"ר אפרים לביא, לשעבר יועץ לראש המשלחת הישראלית במשא ומתן עם הפלסטינים על הסכם הקבע.
3. ציפיות הציבור הישראלי מצה"ל במסגרת ההתנתקות - ביצוע אקט מדיני שנוי במחלוקת בהיעדר קונצנזוס כולל — בראשות טליה ששון, שהייתה נשיאת הקרן החדשה לישראל, חברת הנהלת המועצה לשלום וביטחון, מועמדת לכנסת מטעם מרצ, חברת ההנהלה הציבורית של ארגון השמאל הרדיקלי יש דין ופעילה בולטת נגד ההתיישבות היהודית ביו"ש.



מטרתו העיקרית של המכון במפגשים האלו הייתה לייצר הסברה שתביא לתודעה חיובית כלפי ההתנתקות בקרב הציבור, כהכנה לפינויים נוספים שיגיעו בעתיד במסגרת הסכם שלום עם הפלסטינים. לצד עידוד התמיכה בהתנתקות, המסמכים המסכמים מכילים גם התקפות על "הציבור המתנחלי" ועל "גופי הימין". פרסום מסמכי הסיכום עורר בצמרת צה"ל סערה שגררה התנערות מוחלטת מהאמור במסמך: "המסמך, שנכתב על ידי צוות בראשות עו"ד טליה ששון, אינו מסמך צבאי ואינו מהווה את דעת הצבא — אלא שימש כבסיס לדיון"

כפי שכתב ד"ר רן ברץ, לשעבר ראש תחום ההסברה בלשכת ראש הממשלה: "עיון בפרוטוקולים שפורסמו (לא כולם יצאו לאור) למפגשי פורום צבא־חברה, מעלה תמונה לפיה אנשי המכון מנסים להשפיע על קציני צה"ל ליישם מדיניות ברוח המכון. הם מופיעים כ"מומחים" לחברה הישראלית, ומציגים את פרשנותם כמסירה אובייקטיבית של עובדות, שאמורה להשפיע על עיצוב המדיניות הביטחונית. מדובר בניסיון להפוך את צה"ל לסוכן של השקפותיהם האידיאולוגיות והפוליטיות של בכירי המכון הנעות בדרך כלל בתווך שבין המרכז־שמאל לשמאל מובהק)"

חוץ מהממשק הקרוב עם דמויות בעלות סדר יום פוליטי שמאלי קיצוני מובהק כמו טליה ששון, חיל החינוך הפגיש את חייליו וקציניו עם מגוון דמויות בעייתיות שספק אם תפיסות העולם שביקשו להנחיל הולמות את ערכי "ייעוד וייחוד". פרופ' מרדכי קרמניצר, מבכירי המכון, קבע בזמן האינתיפאדה השנייה ש"חובתו של הצבא בהערכת הסיכויים של המלחמה הכוללת... להגיד דבר שהוא נגד האתוס של הצבא שלפיו חייבים לנצח". הוא גם עודד את אנשי הצבא לאיים על הדרג המדיני בגל של סרבנות גיוס אם ישראל תמשיך לשלוט ביהודה, שומרון ועזה, ובהזדמנות אחרת הצהיר ש"אין דמוקרטיה שהיא לא מדינת כל אזרחיה", וביקר את מערכת החינוך על שלא מאפשרים לארגון השמאל הרדיקלי שוברים שתיקה ללמד בבתי הספר.

גם פרופ' תמר הרמן שהוזכרה לעיל מגיעה מרקע עשיר של מעורבות פוליטית בשמאל העמוק: חברת הנהלת בצלם, חברת הוועדה המייעצת של הקרן החדשה לישראל, מרצה בכנסים של שלום עכשיו ויוזמת ז'נבה. בכנס שלום עכשיו בשנת 2015 הסבירה הרמן שיש למתג מחדש את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים, כדי שיוכל להתקבל במעגלים נרחבים יותר בציבור. מובן שדעתה לגיטימית, אבל מתעוררת השאלה בדבר השפעתה על בכירי הצבא הנפגשים עמה. אולי גם להם היא מנסה למתג מחדש את רעיון השלום?"
—-


רוצים להבין טוב יותר מה עובר על צה"ל? זה הספר שכדאי לכם לקרוא!

תגיות 

כתוב תגובה

נדרש אישור לתגובות טרם פרסומן באתר