צו גיוס החירום שקיבל נתניהו במלחמת לבנון הראשונה - למלחמת ההסברה בארה"ב

צו גיוס החירום שקיבל נתניהו במלחמת לבנון הראשונה - למלחמת ההסברה בארה"ב

ראינו שמתרוצצת שמועה מוזרה לפיה בנימין נתניהו זומן למילואים במלחמת לבנון הראשונה ולא הגיע, דבר שכפי שהעירו כמה מקוראי ספרו האוטוביוגרפי שיצא בסוף 2022 בהוצאתנו, לא ייתכן מבחינת לוח הזמנים. זאת מכיוון שבאותה עת נכנס נתניהו הצעיר לתפקידו הדיפלומטי הרשמי ובמהלך המלחמה שירת בשירות החוץ בארה"ב.


כך הוא מתאר את הימים האלו בספר:


תחילת 1982, קיבלתי שיחת טלפון ממשה ארנס, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. ארנס היה בנעוריו בניו־יורק חבר בית"ר, תנועת הנוער שהקים ז'בוטינסקי, כשאבא מילא את שליחותו הציונית באמריקה בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא סיפר כיצד ליווה את אבי לעצרות שארגן, ופעם אחת אף רכש לו חולצה. אחרי שסיים את לימודיו כמהנדס אווירונאוטיקה במכון הטכנולוגי של קליפורניה, עלה ארנס לישראל. ביום נישואיו לאשתו מיוריאל הוא נתקל במקרה באבי בירושלים והזמין אותו לחתונתו.



פגשתי את ארנס לראשונה ב־1974,
כשהגעתי עם אבא לפגישה עם רבין במטרה לסייע למאמצי ההסברה של ישראל בארצות הברית. ארנס, שהצטרף לליכוד, היה אז חבר כנסת מן המניין, והבין מיד כיצד אנו מתכוונים להתמודד עם הלחץ המדיני האמריקני. בסיום הפגישה שאלתי אותו: "אתה מכיר את אחי יוני?" הוא השיב בשלילה. בדרכנו החוצה אמרתי: "כדאי שתכיר אותו. יום אחד הוא יהיה אדם חשוב". כעת, שמונה שנים לאחר הפגישה, נבחר ארנס בידי ראש הממשלה בגין לכהן כשגריר ישראל בארצות הברית. שוחחנו בסלון הספרטני שלו באחד הבתים הצנועים המעטים בסביון, וארנס אמר לי שהוא מצפה שבקרוב ניאלץ לפעול נגד מובלעת הטרור של אש"ף בלבנון.

הוא ידע על מה הוא מדבר. כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוא קיבל דיווחי מודיעין מפורטים לא רק על הפיגועים הרבים שיצאו ממפקדות אש"ף מלבנון, אלא גם על אלה שהיו בקנה. "במוקדם או במאוחר", אמר, "לא יהיה מנוס מלפעול נגד הארגון". פעולות ישראל יגררו בהכרח תגובה שלילית בארצות הברית, והוא חיפש מישהו שיסייע לו במערכה על דעת הקהל האמריקנית כשייפתחו שערי הגיהינום. ארנס השתתף בוועידת מכון יונתן למאבק בטרור הבינלאומי, ודיבר על השפעתו הרבה על דעת הקהל ועל מדינאים במערב. כעת, כשנודע לו שאני הוא מארגן הכנס, הוא יצר איתי קשר ושאל אם אסכים לשמש כסגנו בשגרירות ישראל בוושינגטון.



חשבתי מהר. ארנס כיבד מאוד את אבא, התלווה אליו בנעוריו בפעילותו הציבורית באמריקה והיה תלמידו של ז'בוטינסקי. לראשונה יהיה למדינת ישראל בוושינגטון שגריר שיבין כיצד מנהלים קרב על דעת הקהל האמריקנית. חיבבתי את ארנס. הוא היה ישר כסרגל. מה שהוא סיפר על העימות הממשמש ובא בלבנון נשמע לי הגיוני. יכולתי לעזור למדינה, ולעבוד תחת אדם שאני מכבד אותו וסומך עליו.
"למה לא?" עניתי. "Let's do it".

בדיוק כפי שחזה ארנס, המלחמה עם ארגוני הטרור בלבנון, מבצע שלום הגליל, פרצה ב־6 ביוני 1982. כמה ימים קודם לכן ניסו מחבלים פלשתינים להתנקש בחייו של שגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. ארגוב שרד אך נפצע קשה ונותר משותק לצמיתות. עבור ישראל היה זה הקש ששבר את גב הגמל.

לאחר שנים של התקפות טרור בלתי פוסקות מלבנון, צה"ל נשלח לדרום לבנון — האזור שאש"ף השתלט עליו והפך אותו למיני־מדינת טרור נגד ישראל. צה"ל הגיע עד לשערי ביירות והטיל מצור על הנהגת אש"ף שהתבצרה שם. יאסר ערפאת וצמרת אש"ף נאלצו לעזוב את ביירות לתוניס.

הלחימה שככה לאחר שלושה חודשים ורוב כוחות צה"ל שבו הביתה, אך כוחות חיזבאללה המשיכו לזנב בחיילים שנותרו בדרום לבנון. בשבועות שלפני פרוץ המלחמה ביקרתי במשרד החוץ, ששכן אז בכניסה לירושלים בצריפים שהזכירו קיבוץ. הדיפלומטים המקצועיים תדרכו אותי על הדמויות שאפגוש במחלקת המדינה, משרד החוץ האמריקני. מכיוון שכבר היתה לי היכרות מוקדמת בתחום מימי עבודתי עם ממשלת רבין ומכון יונתן, ידעתי שהתדריכים הללו מדויקים, אך דבר אחד תמיד חסר בהם.

הם עסקו בדמויות מפתח כאלו ואחרות בממשל האמריקני, אך לא עסקו כלל בשאלה איך משפיעים על דעת הקהל — הכוח האמיתי שיכול להשפיע, לטוב ולרע, על מדיניותה של ארצות הברית כלפי ישראל. מכיוון שידעתי שארנס ואני רואים את הנושא עין בעין, שתקתי. מיד כשפרצה המלחמה החל הסיקור השלילי בעיתונות האמריקנית להמיט נזק רב על מעמדה של ישראל. אפילו נשיא אוהד כרונלד רייגן השתכנע לעצור את מכירות מטוסי האף־16 לישראל, בניסיון ליצור מנוף לחץ שיאלץ את ישראל לרסן את כוחותיה בלבנון.



ישראל ספגה ביקורת חריפה בעיתונות האמריקנית שזעמה על הפלישה ללבנון. התקשורת הבינלאומית התעלמה לחלוטין מהפיגועים שקדמו לפלישה, והבליטה רק את הנזק הפיזי שגרם צה"ל. רשתות הטלוויזיה דיווחו מדי לילה בדרמטיות על מספר ההרוגים הלבנונים. ארנס עמד בפרץ והופיע לעיתים קרובות בערוצים האמריקנים כדי להסביר את מעשיה של ישראל. הוא דיבר בהיגיון ובדייקנות שגרמו לשומעיו לכבד אותו. הוא הצליח לפתח יחסי קרבה הדוקים עם הנשיא רייגן ואנשי הממשל, ביחוד עם מזכיר המדינה ג'ורג' שולץ. הידידות הזאת הפחיתה במידת מה את הלחץ מישראל, אך נותרה עוד עבודה רבה."
זהו קטע מהספר "ביבי: סיפור חיי" בו נתניהו מתאר את קורות חייה של משפחתו ושלו, דרך חלקם בסיפור הציוני ובחיים הציבוריים של מדינת ישראל. אם מעניינת אתכם השיחה אודות ראש הממשלה, השיגו את הספר, דעו את העובדות לגבי ראש הממשלה ממקור ראשון והתחסנו מפני פייק ניוז אודותיו. לפרטים והזמנות היכנסו עכשיו לקישור:


תגיות 

כתוב תגובה

נדרש אישור לתגובות טרם פרסומן באתר