טמפונים, עזה ועלילת דם נגד ישראל: כך נראית הנדסת התודעה בפעולה

טמפונים, עזה ועלילת דם נגד ישראל: כך נראית הנדסת התודעה בפעולה

לפני שנים אחדות פרסם העיתונאי הבכיר נחום ברנע, בטורו הפופולרי ב'ידיעות אחרונות', את הטענה הבאה: "לסגר על עזה, שכלל בעבר איסור על הכנסת טמפונים, היה קשר קלוש לביטחון".

איסור על הכנסת טמפונים?!

הקביעה הנחרצת הזו של ברנע נראתה לחנן עמיאור, עורך אתר ביקורת התקשורת 'פרספקטיבה', חשודה למדי. מה הטעם המבצעי בגזירה כזו? הרי ישראל מגבילה הכנסת מוצרים לרצועה רק במקרים שארגוני הטרור עלולים לנצל אותם לפעולות עוינות. דשנים לחקלאות למשל, שמשמשים גם להכנת פצצות, או בטון לבנייה, שעלול לשמש לבניית ביצורים ומנהרות תקיפה. אבל איזו סכנה נשקפת לישראל מצד מוצרי היגיינה?

כל הסיפור הדיף ריח של עלילה אנטישמית. עמיאור פנה לדוברות מתאם פעולות הממשלה בשטחים, בשאלה האם יש ממש בטענתו של ברנע. תגובתם הייתה: "לא מוכר לנו. תפנה לשב"כ". עמיאור פנה לשב"כ. תגובתו: "לא מוכר לנו. תפנה למתאם פעולות הממשלה בשטחים". בשלב הזה, עמיאור החליט לפנות לנחום ברנע. הוא סיפר לו שטענתו מוכחשת על ידי כל הרשויות האחראיות לעניין, וביקש ממנו את המקור האנונימי שהעביר לו את המידע. באופן מפתיע ברנע נעתר לבקשה, והפנה את עמיאור למקור בעל פנים ושם שנתן לו את הסיפור: ראש האגף המדיני ביטחוני במשרד הביטחון דאז, האלוף (במיל.) עמוס גלעד.
עמיאור לא התעצל ופנה לגלעד. הוא שאל גם אותו האם אכן אמר לברנע שישראל מונעת מנשות עזה גישה למוצרי היגיינה. מה השיב גלעד לעמיאור? תחזיקו חזק:

"כל הזמן הוא (ברנע) כותב את הדבר המבחיל הזה . זה מראה כמה אנחנו מטומטמים ורשעים. אבל זה לא נכון. לא אמרתי לו את זה מעולם. במילים פשוטות בשפה העברית: לא היה ולא נברא".

כיצד העז העיתונאי הבכיר נחום ברנע לפרסם עלילה נבזית כזו? מה חושבים בניו יורק טיימס על שימוש במקורות אנונימיים? ומדוע הסטנדרטים של אנשי התקשורת בישראל כל כך נמוכים?
*
הספר 'הסדנה להנדסת תודעה' הוא יצירה מקורית, קולחת, מחכימה, מרגיזה ולא פעם גם משעשעת, על מצבה הירוד של התקשורת הישראלית. אם תשאלו את גלית דיסטל אטבריאן, זהו "אחד הספרים החשובים שנכתבו בעשור האחרון".

לפרטים והזמנת הספר לחצו כאן

תגיות 

כתוב תגובה

נדרש אישור לתגובות טרם פרסומן באתר