צפו: מה קורה כשמציעים לסטודנטים תומכי סוציאליזם לחלוק את ממוצע הציונים שלהם שווה בשווה עם בעלי ציונים נמוכים מהם?
"עבדתי קשה בשביל ממוצע גבוה, למה שאחלוק אותו עם מי שלא השקיע כמוני?". התשובה הזו, בגלגולים שונים שלה, עולה מדבריהם של סטודנטים בארה"ב שהזדהו כתומכים בסוציאליזם ו"חלוקת עושר", כשנשאלו אם היו מוכנים ליישם את אותה השיטה ה"שוויונית" על ממוצע הציונים של עצמם.
"מה, ממש לתת חלק מהציון שלי למישהו אחר?" שאלה אחת הסטודנטיות שהגדירה את עצמה כ"רואה את הסוציאליזם באור חיובי יותר מאשר הקפיטליזם", והוסיפה: "אבל עבדתי קשה מאוד בשבילם". סטודנט אחר הסביר כי "הקרבתי הרבה הנאה מחיי כדי שאוכל לעבוד קשה ולקצור את פירות ההצלחה בעתיד. אז לא, אני לא חושב שזה הוגן שאתן למישהו שלא עבד כמוני מהפירות שלי".
מסתבר, שכשהם מבינים את שממוצע הציונים שלהם הוא תגמול על המאמץ שהשקיעו, הנחות היסוד של השמאלנים מתחילות להתערער. פתאום הם מבינים שהציונים היקרים שלהם הם דבר דומה לכסף אותו מרוויחים אנשים בעלי הון כגמול על השקעה, עבודה קשה, כשרון ומאמץ - אז מתחילות להתערער הנחות היסוד ה"שוויוניות" שלהם. כשהדיון סביב חלוקת תפוקות שנובעות מעבודה קשה מדברים על העבודה הקשה שלהם ולא של אחרים, פתאום האידיאלים הסוציאליסטיים נראים להם בלתי הוגנים.
מקרה הבוחן הזה ממחיש את כוחו של כלל מספר 6 שמציע בן שפירו בספרו '11 כללים': שאל אותם שאלות. "שמאלנים חשים בנוח רק כשהם כופים עליכם לענות על השאלות שלהם. אם הם צריכים
לענות בעצמם על שאלות, הם מתחילים לגרד את פדחתם ולבהות לחלל", הוא מסביר, "השאלות שהם מעדיפים לשאול נוגעות לאופי שלכם; השאלות שהם מעדיפים שלא לענות עליהן הן… ובכן.. כל שאלה שהיא".
והסיבה להתחמקות הזו שלהם ברורה. על ידי שאלת שאלות, אתה גורם לבר-הפלוגתא שלך לבחון ולעמת את ההנחות שבהם הוא חושב שהוא מאמין, על ידי הכנסתו לאיזור אי-נוחות שבו הוא נאלץ לשלם בעצמו על עקרונותיו המופשטים.
בחזרה לסטודנטים המבולבלים שבסרטון: כסף הוא סוג אחד של הון, בעוד ציונים הם סוג אחר. וכשאדם מאמין שהון צריך להילקח מאנשים שעבדו עבורו ולחלק אותו כדי לייצר שוויון מלאכותי למשל, אך קשה לו להתמיד בעקרונות כשמדובר בהון אחר, שלו, הוא נאלץ להתעמת עם חוסר ההגיון המוסרי באותן הנחות שמעצבות את השקפת עולמו הפוליטית.
פתאום זה לא לגיטימי, זה אפילו חצוף, ו"למה שאחרים לא ישקיעו בשביל הציונים של עצמם כמוני"? איך אתה יכול להציע רעיון מגוחך שכזה שאנשים יקבלו משהו כתוצאה מעמלם של אחרים?
מסתבר, שכשאתה צריך לשלם בעצמך על הצעות המדיניות שלך, גם השמאלנים מגלים פתאום את המוסר שבשמרנות ובקפיטליזם. או כמו שהסביר זאת היטב אחד הסטודנטים ה"סוציאליסטים" - "אם נחלק את ממוצע הציונים אז לא יהיה טעם להשקיע, כי ממילא לכולם בסוף יהיה אותו דבר ואנשים יסמכו על אחרים שישקיעו במקום לעבוד בעצמם. זה לא הוגן".
צודק.
---
(נכתב על ידי דב טרטכמן)
הציטוטים מתוך הספרון של בן שפירו:
תגובות (1)
אחד הסטודנטים העלה טענה נכונה – ציון אתה מרוויח רק בעצמך והוא שלך בעוד כסף ניתן לקבל בירושה או כרווח הון.
ברוב המדינות היום המס על עבודה הוא גבוה בהרבה ממס על רווח הון או ירושה שבא ללא מאמץ.
אולי שווה להפוך את המודל