ג‘ורדן פיטרסון, מהאינטלקטואלים הגדולים והמשפיעים של דורנו, התפטר לאחרונה ממשרתו כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו הנחשבת. את החלטתו זו הוא פירסם כמאמר בנשיונל פוסט וגם בסרטון ביוטיוב שהפכו ויראליים. מאמר זה זה הוא כתב אישום נוקב נגד תפיסת העולם שהשתלטה על האוניברסיטאות ויוצאה משם לשאר התרבות - הפרוגרסיביות, ה"ווק".

הבעיות שהוא מצביע עליהם במאמר לגבי מנגנוני ייצור הידע שלנו, כמו גם ייצור התרבות, שונים מאד מאיך שאולי אנשים סבירים חושבים שהעולם עובד, וזו קריאת חובה לכל מי שאכפת לו מחיים חופשיים וליברלים.

הנה תוכנו של המאמר במלואו.

- - - - - -

לא מזמן התפטרתי מהתפקיד שלי בתור פרופסור (עם קביעות) באוניברסיטת טורונטו. אני עכשיו פרופסור אמריטוס, ועוד לפני שמלאו לי 60. ’אמריטוס’ זה תואר שבדרך כלל שמור לחברי פקולטה שכבר לא רלוונטים, אבל שמילאו את תפקידם בצורה משמעותית. חשבתי שאלמד ואחקור באוניברסיטת טורונטו, במשרה מלאה עד שהם יצטרכו לגרור את העצמות שלי ממשרדי. אהבתי את העבודה שלי. והסטודנטים, גם בתואר ראשון וגם בתואר שני, אהבו אותי מאד. אבל מסלול הקריירה הזה לא נועד להיות. היו לזה הרבה סיבות, בין היתר כי אני עכשיו יכול ללמד הרבה יותר אנשים ועם הרבה פחות הפרעות אונליין. אבל הנה עוד כמה:

ראשית כל, הסטודנטים המעולים שלי שעברו הכשרה מצוינת, שהם גם הטרוסקסואלים לבנים וגברים (והיו לי לא מעט אחרים, אגב) עומדים בפני סיכוי קלוש בלבד שיציעו להם משרת מחקר באוניברסיטה למרות הרקע המחקרי המצוין שלהם. חלק מהסיבה הן מכסות ה-”מיגוון, הכלה, ושיוויון“ (Diversity, Inclusivity and Equity, שאני אוהב לכנות בשם DIE). המכסות האלה נאכפות באופן אוניברסלי באקדמיה, למרות העובדה שלכל אורך הקריירה שלי כששכרו חברי צוות חדשים האוניברסיטה עשתה כל שביכולתה כדי שלא יתפספס אף ”בן מיעוטים“ או בן ”קבוצה מודרת“ אחרת. וזה לא סתם חוסר נוחות - העובדות האלה גורמות לעבודה שלי להיות בלתי מתקבלת על הדעת מבחינה מוסרית. איך אני יכול לקבל חוקרים פוטנציאלים ולהכשיר אותם כשאני יודע שהסיכויים שלהם לקבל עוד עבודה אחר כך הם קטנים כל כך?

סיבה שנייה: זהו אחד מנושאים רבים של אידיאולוגיה מחרידה שהורסת כיום את האוניברסיטאות ובהמשך, את התרבות הכללית. פשוט אין מספיק אנשי BIPOC מוסמכים בצנרת כדי לעמוד ביעדי הגיוון במהירות מספקת (BIPOC: שחורים, ילידים ו“אנשים של צבע“ למי שלא מכיר את המונחים האלה) זה היה ידוע בקרב כל אקדמאי כנה שכיהן בוועדת גיוס בשלושת העשורים האחרונים. זה אומר שאנחנו הולכים לייצר דור של חוקרים שלחלוטין לא כשירים לעבודתם, וראינו כבר מה זה אומר ב"פקולטות המירמור“ (לינק בתגובות - פ“מ) הנוראיות. זה, בשילוב עם מותם של הניסויים האובייקטיביים, פגע באוניברסיטאות כל כך עד שקשה להפריז בכך. ומה שקורה באוניברסיטאות בסופו של דבר מגיע לכל מקום, כפי שגילינו.

כל הקולגות שלי חייבים לנסח הצהרות DIE כדי לקבל מענקי מחקר. כולם משקרים (למעט מיעוט של מאמינים אמיתיים) והם מלמדים את הסטודנטים שלהם לעשות את אותו הדבר. והם עושים את זה ללא הרף, עם רציונליזציות והצדקות שונות, ומשחיתים עוד יותר את מה שכבר עכשיו פועל בצורה מושחתת ביותר. חלק מעמיתיי אפילו מרשים לעצמם לעבור הכשרות כביכול ל“אנטי-הטיות“, שמועברות על ידי אנשי משאבי אנוש בלתי מוכשרים לכך בעליל, שנוזפים בהם בטירוף ובצורה מאשימה על גישות גזעניות / סקסיסטיות / הטרוסקסיסטיות ש(תיאורטית) נמצאות בכל מקום. הכשרות כאלה הן לעתים קרובות תנאי מוקדם כדי להשיג תפקיד סגל בוועדת גיוס.

האם עלי לציין שלא ניתן לשנות הטיות פנימיות - לפי ההגדרות שנוצרו על ידי אלה שהפכו אותן לעניין מרכזי בתרבות שלנו - על ידי הכשרה חיצונית קצרת טווח? בהנחה שהטיות אלו בכלל קיימות באופן הנטען - ואני מדבר כאן מבחינה מדעית - זו טענה חלשה ביותר. מבחן האסוציאציה המרומזת (Implicit Association test) - ה-IAT הנחשב, שמתיימר לאבחן בצורה אובייקטיבית הטיות פנימיות (כלומר גזענות אוטומטית וכדומה) אינו חזק מספיק - תקף ואמין מספיק - לעשות מה שהוא מתיימר לעשות. שניים מההוגים המקוריים של המבחן הזה, אנתוני גרינוולד ובריאן נוסק, אמרו זאת בפומבי. השלישית, פרופסור מהזארין בנאג'י מהרווארד, נותרה סוררת. הרבה מזה ניתן לייחס לאג'נדה הפוליטית הפרוגרסיבית הגלויה שלה, כמו גם להטמעותה בתוך תת-דיסציפלינה של פסיכולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, שהינה כל כך מושחתת עד שהכחישה את קיומה של סמכותנות שמאלנית במשך שישה עשורים לאחר מלחמת העולם השנייה. אותם פסיכולוגים חברתיים, באופן כללי, מתייחסים כלאחר יד לשמרנות כסוג של פסיכופתולוגיה.

התמיכה המתמשכת של בנאג'י בשימוש לרעה בכלי המחקר שלה, בשילוב עם המעמד של תפקידה בהרווארד, היא הסיבה העיקרית לכך שאנו עדיין סובלים תחת עול ה-DIE, על כל השפעותיו הפוגענית על מה שהיה פעם הכי קרוב שהצלחנו להגיע לסינון מריטוקרטי אמיתי. יש סיבות טובות להניח שלמיגור בדיקות אובייקטיביות על רקע הסתמכות מוגברת על DIE, כמו ה-GRE עבור קבלה לבתי ספר לתארים מתקדמים, יהיו השפעות מזיקות על יכולתם של תלמידים שנבחרו באופן הזה לשלוט ברמה גבוהה על נושאים כגון הסטטיסטיקות המורכבות שכל מדעי החברה (ולצורך העניין, גם רפואה) מסתמכים עליהם באופן מוחלט.

יתר על כן, מועצות ההסמכה לתכניות הכשרה לפסיכולוגיה קלינית לתואר שני בקנדה מתכננות כעת לסרב להסמיך תוכניות קליניות באוניברסיטה אלא אם כן יש להן אוריינטציה של "צדק חברתי". זה, בשילוב עם כמה שינויי חקיקה שנעשו לאחרונה בקנדה שנועדו להוציא מחוץ לחוק את מה שנקרא "טיפול המרה" (אבל למעשה הופכים את זה למסוכן עבור מטפלים לעשות כל דבר חוץ מלהסכים תמיד ולגבי הכל עם המטופלים שלהם), ככל הנראה חיסלו את תחום הפסיכולוגיה הקלינית, שמאז ומתמיד היה תלוי לחלוטין באמון ובפרטיות. מהלכים דומים מתנהלים בדיסציפלינות מקצועיות אחרות, כמו רפואה ומשפטים. ואם אתם לא חושבים שפסיכולוגים, עורכי דין ואנשי מקצוע אחרים מפחדים מהגופים המקצועיים המנהלים שלהם שהתעוררו עכשיו, לרעת כולם, אתם פשוט לא מבינים כמה רחוק כל זה הגיע.

מה בדיוק אני אמור לעשות כשאני פוגש סטודנט לתארים מתקדמים או פרופסור צעיר, שנשכר על רקע DIE? להפגין מיד ספקנות לגבי יכולתם המקצועית? איזו סטירת לחי לאאוטסיידר צעיר וראוי באמת. ואולי זו הנקודה. אידיאולוגיית DIE איננה משלבת זרועות עם שלום וסובלנות. היא באופן מוחלט האויב של הצדק והכישרון.

ולאלו מכם שחושבים שאני מגזים, או שמדובר במשהו שמוגבל באופן כלשהו לאוניברסיטאות, הנה עוד כמה דוגמאות: הדיווח הזה מהוליווד - שהיא כמעט קלישאה של חממה של ”ליברלים" - מצביע על כמה רחוק זה הלך. בשנת 2020, האקדמיה לקולנוע (אנשי האוסקר) החלה בתוכנית חומש (האם זה מצלצל בפעמונים היסטוריים?) "לגוון את הארגון שלנו ולהרחיב את ההגדרה שלנו למה זה אומר להיות הטובים ביותר". ניסיון שכלל פיתוח "סטנדרטים חדשים של ייצוג והכלה לאוסקר", כדי, באופן היפותטי, "לשקף טוב יותר את המגוון של הקהל הצופים בסרט". איזה פרי נשאה היוזמה הזו, נצר לאידיאולוגיית DIE? על פי מאמר שנכתב לאחרונה על ידי פיטר קיפר ופיטר סבודניק, אך פורסם באתר Common Sense של העיתונאית לשעבר בניו יורק טיימס בארי וייס (וייס עזבה את הטיימס, בגלל חדירת אידיאולוגיית השמאל הפרוגרסיבי הרדיקלי לעיתון זה, בדיוק כמו שטארה הנלי עשתה לאחרונה, ב-CBC): "דיברנו עם יותר מ-25 כותבים, במאים ומפיקים - כולם מזדהים כליברליים, וכולם תיארו פחד מתמשך להתנגשות עם הדוגמה החדשה. ... איך לשרוד את המהפכה? על ידי הפיכה לתומך הנלהב ביותר שלה. ... פתאום, כל שיחה עם כל סוכן או ראש תוכן התחילה ב: האם מישהו BIPOC קשור לזה?"

וזה בכל מקום - ואם אתה לא רואה את זה, הראש שלך או בחול או דחף למקום אחר שעדיף אולי לא להזכיר. CBS, למשל, קבעה שכל חדר כותבים יהיה לפחות 40% BIPOC ב-2021 (50% ב-2022).

אנו נמצאים כעת בנקודה שבה גזע, מוצא אתני, "מגדר" או העדפה מינית הם ראשית כל מתקבלים כמאפיין היסודי המגדיר כל אדם (בדיוק כפי שקיוו השמאלנים הרדיקליים) ושנית, מקבלים יחס בתור הכישור החשוב ביותר עבור לימודים, מחקר ותעסוקה.

אני צריך לציין כמה זה מטורף? אפילו ל"ניו יורק טיימס" המרושע יש ספקות. כותרת מ-11 באוגוסט 2021: האם תוכניות גיוון במקום העבודה עושות יותר נזק מתועלת? במילה אחת - כן. איך האשמת העובדים שלך בגזענות וכו' מספיקה כדי לדרוש תוכניות הכשרה מחדש (במיוחד לגבי אלה שפועלים בתום לב כדי להתגבר על כל הטיה שעדיין עלולה לבוא לידי ביטוי בזמנים מודרניים וליברליים אלה), ולהיות משהו אחר מלבד מעליבה, מעצבנת, פולשנית, מוסרנית, לא הולמת, לא מתחשבת, לא מועילה, ובאופן כללי פשוט לא מוצדקת?

ואם אתם חושבים ש- DIE זה רע, חכו שתשמעו על ציוני סביבה, חברה וממשל (ESG). ציונים אלה המתיימרים להעריך אחריות מוסרית תאגידית ויכולים להשפיע באופן דרמטי על הכדאיות הפיננסית של מיזם, הם לא פחות מאשר המקבילה למערכת האשראי החברתי המחורבנת של סין, המיושמת על העולם היזמי והפיננסי. מנכ"לים: מה לא בסדר איתכם? אתם לא יכולים לראות שהאידיאולוגים שדוחפים לכם שטויות מחרידות כאלה מונעים על ידי אג'נדה שהיא לא רק מנוגדת לחלוטין למפעל השוק החופשי שלכם, אלא מכוונת בדיוק לחירויות שאיפשרו את הצלחתכם? האם אינכם יכולים לראות שבכך שאתם משתפים פעולה עם זה, כמו כבשים (בדיוק כפי שעושים הפרופסורים; בדיוק כפי שעושים האמנים והסופרים) אתם מייצרים גיס חמישי של ממש בתוך העסקים שלכם? האם אתם באמת כל כך עיוורים ופחדנים? עם כל הפריבילגיות כביכול שלכם?

וזה לא רק האוניברסיטאות. והמכללות המקצועיות. והוליווד. ועולם התאגידים. הגיוון, ההכללה והשוויון - השילוש השמאלני-פרוגרסיבי הרדיקלי הזה - הורס אותנו. תוהים על הפילוג שפוקד אותנו כרגע? לא צריך לחפש מעבר ל-DIE. תוהה על האטרקטיביות של טראמפ? זה ה-DIE. מתי השמאל הולך רחוק מדי? כשהם סוגדים למזבח ה-DIE, ומתעקשים כולנו, שבעיקר רוצים שיעזבו אותנו לנפשנו, נעשה זאת גם. מספיק כבר. מספיק. מספיק.

לבסוף, האם אתם יודעים שלדימיר פוטין עצמו מנצל את הטירוף הפרוגרסיבי הזה? אנה מח'אר-ברדוצ'י ב-MEMRI.org סיקרה את נאומו האחרון. אני מצטט מתוך תרגום המאמר: "התומכים במה שמכונה 'קידמה חברתית' מאמינים שהם מציגים את האנושות לסוג של תודעה חדשה וטובה יותר. שאלוהים יהיה איתכם, הניפו את הדגלים, כמו שאומרים - לכו על זה. הדבר היחיד שאני רוצה לומר הוא שהתוכניות שלהם אינן חדשות כלל. זה אולי יפתיע אנשים מסוימים, אבל רוסיה כבר הייתה שם. לאחר מהפכת 1917, הבולשביקים, בהסתמך על הדוגמות של מרקס ואנגלס, אמרו גם שהם ישנו דרכים ומנהגים קיימים, ולא רק פוליטיים וכלכליים, אלא את עצם הרעיון של המוסר האנושי והיסודות של חברה בריאה. הרס של ערכים, דת ויחסים עתיקי יומין בין אנשים, עד וכולל דחייה מוחלטת של המשפחה (גם זה היה לנו), עידוד להלשין ​​על יקיריהם - כל זה הוכרז כקידמה ודרך אגב, זכה לתמיכה רחבה ברחבי העולם אז והיה די אופנתי, כמו היום. אגב, הבולשביקים היו חסרי סובלנות לחלוטין לדעות אחרות משלהם.

”אני מאמין שזה צריך להזכיר חלק ממה שאנחנו עדים לו עכשיו. כשמסתכלים על המתרחש במספר מדינות מערביות, אנו נדהמים לראות את הפרקטיקות המקומיות - שלמרבה המזל השארנו, אני מקווה - בעבר הרחוק. המאבק לשוויון ונגד אפליה הפך לדוגמטיות אגרסיבית הגובלת באבסורד, כאשר יצירותיהם של סופרי העבר הגדולים - כמו שייקספיר - כבר לא נלמדות בבתי ספר או באוניברסיטאות, כי מאמינים שהרעיונות שלהם נחשלים. הקלאסיקות מוכרזות כנחשלות ובורות בחשיבות המגדר או הגזע. בהוליווד מפיצים תזכירים על ”סיפור סיפורים נכון“ וכמה דמויות מאיזה צבע או מין צריכות להיות בסרט. זה אפילו יותר גרוע ממחלקת האגיטפרופס של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות“.

זאת, מתוך ראש המפעל הטוטליטרי לשעבר נגדו לחמנו מלחמה קרה של חמישה עשורים תוך סיכון כדור הארץ כולו (בצורה אמיתית מאוד). זאת, מראש מדינה שנקרעה באופן רצחני ממש מרעיונות שפוטין עצמו מייחס לפרוגרסיביים במערב, לקהל מאזיניו המסכימים שנכוו ברותחין ועכשיו נזהרים בצוננין.

ואתם שהולכים עם פעילי ה-DIE, יהיו סיבותיכם אשר יהיו: זה עליכם. פרופסורים. מתכווצים בפחד, בהעמדת פנים ובשתיקה. מלמדים את התלמידים שלכם להסתיר ולשקר. להסתדר. בזמן שהקירות מתפוררים. תתביישו. מנכ"לים: מסמנים סגולה מוסרית שאינכם מחזיקים בה ושאתם לא צריכים בכלל לרצות כדי לרצות מיעוט שממש חיים את חייהם בשביל להיות לא מרוצים. אתם קפיטליסטים מרושעים, אחרי הכל, וצריכים להיות גאים בזה. כרגע, אני לא יכול לדעת אם אתם פחדנים בצורה מגעילה יותר אפילו מהפרופסורים. למה לעזאזל אתם לא מבטלים את משאבי האנוש של ה-DIE וחוזרים חזרה למחלקות הכוח האדם הנורמליות יותר ומונעים מהם להתערב בנפשכם ובנפש העובדים שלכם ותגמרו עם זה? מוזיקאים, אמנים, סופרים: הפסיקו לכופף את האמנות הקדושה והמכובדת שלכם לדרישות התעמולה לפני שתבגדו אנושות ברוח הפנימית שלכם. תפסיקו לצנזר את המחשבות שלכם. תפסיקו להגיד שתשכרו להפקות התזמורתיות והתיאטרוניות שלכם מכל סיבה שהיא מלבד כישרון ומצוינות. זה כל מה שיש לכם. זה כל מה שיש לכל אחד מאיתנו.

מי שזורע רוח יקצור סערה. והרוח עולה."

-------

מכתב ההתפטרות של ג‘ורדן פיטרסון - כפי שתורגם על ידי דף הפייסבוק "הפרוגרסיבות במבחן"

-----

לפרטים והזמנת ספריו של פיטרסון לחצו כאן