"ברק היכה בדנציגר ההמום" - אדם גולד מתוך מפלגת בג"ץ
כבוד? ממלכתיות? אמון הציבור? איפה היו כל המילים הגבוהות האלו כשאהרן ברק החליט לדרוס ללא רחמים את שופט העליון המכהן יורם דנציגר, על הפשע של לחלוק על דעתו בעניין משפטי-לכאורה?
"שום דבר באותו הבוקר, הראשון ביוני 2010, לא רמז על הדרמה הצפויה להתרחש בו", מספר אדם גולד בהקדמה לספר 'מפלגת בג"ץ'.
"עולם כמנהגו נהג. היה זה עוד יום חם ומנומנם באילת, ועורכי דין ומשפטנים שהדרימו לכנס לשכת עורכי הדין בעיר זרמו בעצלתיים אל מלון הרויאל ביץ' לפאנל משפטי נוסף, אחד מעשרות פאנלים עתירי דוברים ונעדרי אדרנלין. גם הכותרת היבשושית של הפאנל, "פרשנות חוזים", לא הסגירה ולו ברמז את החיסול המילולי שצפוי לאחד ממשתתפיו.
הפאנל בחן את ההתפתחויות המשפטיות בתחום פרשנות החוזים מאז פסק דינו הידוע של ברק בפרשת 'אפרופים'. באותה פרשה עסק הנשיא לשעבר ברק בסכסוך אודות חוזה בנייה, וקבע כי בנסיבות הסכסוך יש לפרש סעיף באותו חוזה "תוך שינוי לשונו לשם הגשמת תכליתו." פסק הדין והרטוריקה הגורפת שבה השתמש ברק בחוות דעתו גררו ביקורת נוקבת מצד רבים בקהילה המשפטית-מסחרית בארץ ובעולם.
משפטנים שונים תקפו את הרעיון המסוכן כאילו שופט רשאי להכתיב לצדדים, באמצעות פרשנות משלו, מה יהיה תוכן החוזה ביניהם. האפשרות שפרשנות שיפוטית כזו תחטא לכוונת החותמים ותסתור את לשון החוזה, נטלה מהתחום את הוודאות המסורתית שהייתה בו. מתנגד בולט לגישת ברק בעניין אפרופים היה השופט יורם דנציגר. דנציגר נכנס לתפקידו בבית המשפט העליון בשנת 2007, במסגרת יוזמת שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, למנות לתפקידי שיפוט משפטנים מהמגזר הפרטי-מסחרי.
מיד עם מינויו הסתייג דנציגר במספר פסקי דין מגישת ברק בתחום פרשנות החוזים. בכנס הבהיר דנציגר את גישתו וביקר בנימוס החלטי את גישת ברק. "ברק מרחיק לכת," קבע דנציגר, "יש חוזים שאינם זקוקים לפרשנות. הם מובנים וברורים לכל אדם." דנציגר רמז בדבריו כי פרשנות המתעלמת מלשון החוזה עלולה לשמש כלי להשלטת רצון השופט, אחרי שכבר החליט מהי לדעתו ההכרעה הראויה בסכסוך. בסיכום דבריו התריע דנציגר מפני פגיעה פטרנליסטית של בית המשפט ברצון הצדדים המקורי, וקבע כי אינו מקבל את עמדת ברק לפיה "הפרשן יתחיל בפרשנות בכל מקום בטקסט שהאינטואיציה תורה לו."
דנציגר סיים את דבריו והתיישב לקול מחיאות כפיים מהקהל. מכאן ואילך הפאנל כמו איבד שליטה; תגובת ברק הייתה חריפה, אלימה ועוצרת נשימה. ספק אם מי מהצופים ראה אי פעם שופט עליון מבוזה בצורה כל כך פומבית וחסרת עכבות.
ברק תקף בחמת זעם את דנציגר שהעז לבקר בפומבי את מורשתו המשפטית: "האמירה שטקסט ברור אינו זקוק לפרשנות היא פשוט דבר הבל — דבר הבל!" הודיע ברק לדנציגר ההמום, שכעת כבר הרכין את ראשו ומצא מפלט בשרבוט חסר פשר על נייר שהזדמן לידיו. ברק לא עצר לנשום; הוא השפיל שוב ושוב את שופט העליון שישב לצדו, תוך שילוב עקיצות אישיות והערות מגמדות לגבי ניסיונו הדל ומעמדו המשפטי הנמוך. "יורם לא יודע לאן זה מוביל אותו," הסביר, "לי זה לקח 28 שנה לעבור על הספרות בתחום. אפרופים היה לאחר מחקר מעמיק והשוואתי ולא, עם כל הכבוד ליורם, ירייה מהמותן. מה שהוא עשה בפסקי הדין זו ירייה מהמותן!".
נשיא העליון לשעבר לא ריחם ולא הרפה. עד סוף הכנס המשיך ברק להלום, לעלוב ולסנוט בדנציגר חסר האונים מול עיניהם המשתאות של המשתתפים."
האם בפעם הבאה שמישהו יאמר לכם שאסור לבקר את בית המשפט העליון ואת שאר המערכת המשפטית מפאת כבודם או החשש למעמדם והאמון הציבורי בהם, עליכם לענות כדברי אהרן ברק: "דברי הבל! יריה מהמותן"?
כך או כך, כדי שתכירו את האמת מאחורי המילים הגבוהות של העליונים בעיניי עצמם.
-----
זה רק סיפור אחד, ורק מתוך ההקדמה לספר..
בואו להכיר את כל החלקים הפחות נאורים של חברי מפלגת בג"ץ, עם הספר החשוב של עו"ד שמחה רוטמן!
תגובות (3)
אהרון ברק הינו אחד מן הארכיבישופים המסוכנים ביותר לדמוקרטיה והור ולא אחר הרים על נב את המושג דיקטאטורה שיפוטי…
הבג"ץ היה צריך מראש לדחות כל פניה אליו לדון ולפסוק בכשירותו של נתניהו לכהן כראש ממשלה. וכך גם באשר לדברים רבים נוספים החורגים מסמכותו.
והבוקר במאמרו בהארץ “האג כדוגמה לליברליזם לא-דמוקרטי”, כותב גדי טאוב את הדברים הבאים:
“בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוא דוגמה למגמה שהולכת ומתעצמת לנגד עינינו: עלייתו של הליברליזם הלא–דמוקרטי. מדובר במוסד הפועל על בסיס זכויות אדם אוניברסליות, אבל בה בעת תובע לעצמו סמכות על בני אדם שלא בחרו בו. בכך הוא מפר את עיקרון היסוד הראשון של הדמוקרטיה: ממשל בהסכמת הנמשלים.
ובחזית עיתון הארץ מופיעה הכותרת: "בג"ץ ידון בשבוע הבא בשאלת כשירותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו להרכיב ממשלה לנוכח כתבי האישום נגדו".
בלתי ניתן להפריד בין השניים: האג ובג"ץ. שניהם ניזונים מאותה רוח…
“שהפקידים הם שמצילים אותנו מתאוות השררה של האנשים שאנחנו בחרנו. על זכויותינו יגנו אפוא גופים שלא אנחנו בחרנו את אנשיהם, במעין עריצות שיפוטית נוראה”, מוסיף גדי טאוב ומדגיש, “זו ההשחתה, האורבת לכל סוג של ליברליזם שאינו דמוקרטי: הוא מדבר גבוהה גבוהה בשם ערכים נעלים, שבפועל הוא מבקש לרמוס”.
והחזית רק לא נתניהו נגועה עד עמקי נשמתה בבלוף הגדול הזה של התהדרות בערכים אוניברסליים ובליברליזם בעוד חבריה מתנהלים בדרכים הסותרות את אמונתם זו. וההפיכה השלטונית שהם עומדים בראשה היא הביטוי העליון לכך.
ואנו רואים כיצד ‘צדיקים’ צבועים אלה מזנים את המערכת המשפטית בישראל והופכים אותה לכלי משחק ראשי בפוליטיקה. מעתה היא שמנהלת אותנו ולא נבחרינו.
והדוגמה דלעיל הוא שיאה של התופעה הרעה הזו הפוקדת כיום את חיינו.
הבג"ץ היה צריך מראש לדחות כל פניה אליו לדון ולפסוק בכשירותו של ראש הממשלה נתניהו. לא רק ש’מועצת חכמים’ זו הפכה לשחקן ראשי בפוליטיקה היא גם נותנת לגיטימציה לתפירת תיקים עליו ככלי במשחק העכור והנבזי הזה.
רע מכך, פסילת זכותו של נתניהו להיבחר על ידי העם לראשות מהממשלה משמעותה אחת – קריאה למרי אזרחי.
את ראש ממשלתנו יבחר העם ולא פקידיו. ולא בית המשפט.
בישראל, קמה הפקידות על העם.
והאליטות המנוונות של המדינה וממסדיה הפכו את המדינה לאובייקט סגידה (‘פטיש’), ויצאו למסע נקמות בעמם ומולדתם. תוך השמדת ערכי הדמוקרטיה. זו מהות ה’פוטש’ המתחולל כיום לנגד עינינו.
כן רבותי, זו המציאות לאמיתה.
יש לשים סוף פסוק לתפיסה הפסולה שהכול שפיט ולשימוש הנואל בהלכת הסבירות המנחה את שופטינו.
סיפור מזעזע ומעלה אצלי תהיה:
איך יכול להיות שדנציגר, שופט שהגיע לטופ, לבית המשפט העליון, מוריד את ראשו בפני התנהגות כזו?
אסור לו לענות? לברק היה איזשהו כוח לפגוע בו?
הגיע הזמן מזמן לעצור את שיכרון הכוח של בגצ והם לא מעל החוק ואין להם זכות לעוות ולפרשן את החוק כרצונם וכצרכיהם