שני המתמודדים על ראשות הליכוד בפריימריז שנערכו לאחרונה, בהם ניצח נתניהו בהפרש גדול, היו בעבר שותפים פוליטיים שנלחמו כתף אל כתף בניסיון מוצלח ותקדימי להגבלת עריצותו של בג"ץ.

ב-"מפלגת בג"ץ" מתאר שמחה רוטמן את אחד המאבקים המוצלחים היחידים של נבחרי הציבור כנגד העליונים, בו סער כיו"ר הקואליציה ונתניהו כשר אוצר נלחמו בניסיונו של בג"ץ לספח אליו את ניהול המדיניות החברתית-כלכלית. וכך הוא מתאר:

"הימים היו ימי ממשלת שרון הראשונה, והמשק הישראלי מצא עצמו מסיבות שונות במצב כלכלי קשה ביותר. במסגרת חוק ההסדרים והתכנית הכלכלית להתמודדות עם המשבר, נערכו קיצוצים נרחבים בתקציבי הממשלה, ובכללם גם במערך הקצבאות להבטחת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי.

בתגובה למהלך הממשלתי שהוביל שר האוצר בנימין נתניהו, הוגשו בתחילת שנת 2003 מספר עתירות שטענו כי הקיצוץ החד בקצבאות הביטוח הלאומי פוגע "במינימום הנדרש לקיום בכבוד," ולפיכך יש לבטלו. לפי הטיעון המשפטי של העותרים, למרות שהקיצוצים נקבעו בחוק, על בית המשפט לבטלם משום שכבוד האדם — המעוגן כזכור בחוק-יסוד — כולל בתוכו את חובת המדינה לדאוג לאזרחיה למינימום של קיום אנושי בכבוד.



הקיצוץ, כך לדברי העותרים, פגע במינימום הזה. לעתירות הללו לא היה כל בסיס עובדתי או משפטי. איש מהעותרים לא הוכיח שהקיצוץ פגע ביכולתו או ביכולתם של אחרים להתקיים בכבוד, ואיש מהעותרים גם לא הוכיח שפרשנותו המפליגה למושג "כבוד האדם," ככזה הכולל חובה ממשלתית לספק קיום כלכלי בסיסי, אכן טמונה בחוק. אך השופטת הוותיקה דורנר ועמיתיה הצעירים ג'ובראן וחיות לא התרשמו מבעיות היסוד שהתגלו בעתירה שלפניהם, והם החליטו שהגיעה העת להתערב במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל.

משראו השופטים שאין אפשרות להתבסס על נתוני העתירה, החליטו השלושה לשנות את העתירה בעצמם. בצעד יוצא דופן שניתן בו במקום, החליטו השופטים להוסיף סעד לעתירה — סעד שלא התבקש כלל על ידי העותרים — ולתת אותו מיד. כך ניתן צו לממשלת ישראל להתייצב בתוך עשרה ימים, "וליתן טעם מדוע לא יקבעו סטנדרט לקיום אנושי בכבוד כמתחייב מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו"(מתוך פסה"ד).

אך מה קורה כאשר הממשלה והכנסת מסרבות לציית לבית המשפט העליון ולנהל בפניו דיון בשאלה חוקתית?
התשובה המפתיעה והקצרה היא — כלום.

הכנסת והממשלה הגיבו לצו השיפוטי בחומרה רבה, והוחלט שהממשלה לא תמסור כל תחשיב "לקיום מינימלי בכבוד". ההיגיון היה ברור: תחשיב רשמי כזה מטעם המדינה ישלול את שליטת הממשלה והכנסת במדיניות הרווחה והקצבאות של ישראל, ויהפוך את בית המשפט לפוסק האחרון בעניין. אם שופטי בג"ץ יחזיקו בידיהם מסמך כזה, יופקעו מן הפוליטיקה שאלות כלכליות וחברתיות מהותיות שנמצאות בבסיס סמכויות הכנסת והממשלה.

וכך, יומיים לפני תום המועד שנקבע לה להגיש את תשובתה, פנתה הפרקליטות לבית המשפט בשם הממשלה וביקשה את הרחבת ההרכב. בקשה כזו עוברת ישירות לנשיא בית המשפט העליון, ובעצם מהווה "עקיפת סמכות" של השופטים שישבו בדין. אך הנשיא אהרן ברק סירב להראות סימני חולשה. בהחלטה קצרה הוא כתב: "החלטה בבקשה להרחבת ההרכב תינתן לאחר הגשת תשובה מטעם המדינה." כלומר, לפני שיורחב ההרכב, על המדינה להישמע לצו השיפוטי.

בנקודה זו הצטרפה להתגוששות בין הרשויות גם הכנסת, וחבריה הגיבו בחריפות. בצעד חריג, ולמרות התנגדותו של שר המשפטים, החליטה הכנסת לקיים דיון במליאה בנושא התערבותו של בית המשפט בסדרי העדיפויות הכלכליים והחברתיים של המדינה.

הנשיא ברק מצדו, זעם על הרעיון שדיון בכנסת יתנהל במקביל לדיון השיפוטי בתיק. בטקס השבעת שופטים שהתקיים גם הוא באותו יום, אמר ברק לפרחי המשפט ש"המתח בין הרשות השופטת לרשויות האחרות מביא לעתים לשבירת הכלים. שבירת הכלים עשויה ללבוש צורות שונות. היא מתבטאת בקיום דיונים בכנסת כאשר ההליך תלוי ועומד…"

ועדיין, למרות כעסו של ברק ולמרות שהביע את התנגדותו לקיום הדיון, במפגש מיוחד שערך עם יושב ראש הכנסת, הדיון התקיים ואף ארך 4 שעות. יו"ר הקואליציה ח"כ גדעון סער היה הדובר הראשון במליאה והתווה את אופיה כשאמר על החלטת בג"ץ: "זאת החלטה שיש בה הסגת גבול. היא מבטאת טירוף מערכות. ועלינו, אדוני היושב-ראש, מוטלת החובה להבהיר באיזו חומרה אנחנו רואים את העניין הזה."

ואיך הסתיימה הפרשה? ובכן, רוטמן מסביר:
"מול נחישותם של נבחרי הציבור לא נותר לבית המשפט אלא לסגת. פחות משבועיים אחרי פרישתה של דורנר, החליף נשיא בית המשפט העליון את ההרכב, ויחד עם השופטים הוותיקים מצא וחשין קיים דיון קצר בעתירה, שבסופו ניתן פסק דין חדש שהוריד את בימ"ש מהעץ עליו טיפס, בו קבעו שהעותרים לא הצליחו לבסס את טענתם על פגיעה בזכות חוקתית לקיום בכבוד, ושלפיכך אין לבטל את החוק.

התגובה המהירה והאסרטיבית של נבחרי הציבור בפרשת "בג"ץ הקיום בכבוד" נטלה חלק מרכזי בבלימת ניסיון ההפיכה החוקתית שהובילה השופטת דורנר. קבלת החלטה ברורה וחד משמעית על ידי הכנסת, ומתן תשובה נחושה של הממשלה לבית המשפט, הבהירו לבית המשפט מי הריבון, ומנעו משבר כלכלי וחוקתי חסר תקדים."

מסתבר, שכנבחרי ציבור מימין רוצים באמת ומוכנים לעמוד על שלהם במשותף, הם יכולים לבג"ץ.
***
רוצים להבין כיצד השתלטו המשפטנים על השלטון בישראל וחשוב מכך, כיצד ניתן לעצור אותם?
הזמינו עכשיו עותק מהספר 'מפלגת בג"ץ