"התפיסה שלהם אומרת שהם ורק הם מייצגים את המיעוטים", מסביר בן שפירו בספרו רב המכר 'בריונים' וממשיך: "אז אם אתה יהודי, שחור, היספאני - ואתה לא מצביע להם - אז אתה בוגד בקבוצה שלך. אם הם לא יחשבו כך הם יצטרכו להודות שהם לא באמת מייצגים מיעוטים ומגזרים חלשים, ושבני אדם מאותו גזע לא חייבים לחשוב אותו דבר בענייני מדיניות".

בספרו 'בריונים: תרבות ההשתקה של השמאל' מביא שפירו שלל סיפורים שהיו במרכז הכותרות בארה"ב, וחושף כיצד משתמש השמאל האמריקאי בכל מניפולציה אפשרית, כולל האשמה בלתי פוסקת בגזענות, כדי להשתיק את יריביו הפוליטיים והאידיאולוגיים.

בפרק מעמיק וגדוש בשם "בריוני הגזע" מספר שפירו על כמה מהפרשות ה"גזעניות" הבולטות ביותר בתקופת נשיאותו של ברק אובמה, ומראה כיצד מקרים שבינם ובין גזענות אין שום קשר גויסו פעם אחר פעם לטובת התססה של מיעוטים לתועלתם הפוליטית של מועמדי השמאל.

"הבריונות הגיעה לשיא בתקופת ההתמודדות של אובמה לקדנציה שניה", הוא מזכיר. "האמריקאים לא היו מרוצים מתפקודו והפתרון היה קמפיין יעיל בסיוע מפורסמים מהוליווד וערוצי התקשורת שעיקרו הוא שכל ביקורת על אובמה היא גזענות".

עוד מסביר שפירו:
"באופן אירוני, הקורבנות הגדולים ביותר של בריוני הגזע הם המיעוטים, שלא קונים את התיאוריה האנטי-אמריקנית שארה"ב היא מקום גזעני עד כדי כך שיש צורך בליברליזם בלתי פוסק.

אין קבוצה שנופלת קורבן למעשי בריונות יותר משמרנים שחורים, שצריכים להתמודד עם האשמות באי נאמנות לגזע בכל יום בשבוע — תשאלו את וארד קונרלי, לארי אלדר, הרמן קיין, קונדוליסה רייס או קלרנס תומס שאת סיפוריהם הזכרנו כאן בפרק. רבים מבני המיעוטים שומרים על שתיקה מתוך פחד. בינתיים, בריוני הגזע כמו ג'סי ג'קסון ואל שרפטון — וכן, גם ברק אובמה — זוכים בתהילת עולמים.

בריוני הגזע מנצחים באמצעות הסתמכות על רגשות אשם על רקע גזע. אבל רגשות האשם הקולקטיביים הללו יכולים רק לפלג את אזרחי המדינה. אנחנו פרטים, לא חברים בקבוצות גזע הומוגניות. רק כשנלמד להעריך ולהוקיר את מילותיו של מרטין לותר קינג, ולשפוט אנשים כפרטים, יהיה לנו האומץ להתמודד עם בריוני הגזע"

*****
רוצים להבין את הבריונות ולהיאבק בה? קראו את ספרו של שפירו >>