באנדל שיבולת 6: המוחות הגדולה בהיסטוריה והפסיכולוגיה של הטוטליטריות
הספרים נמצאים במכירה מוקדמת ויישלחו לרוכשים במהלך חודש יוני.
"ההיסטוריה הממשית של האדם איננה מצויה במחירים ובמשכורות, לא במערכות של בחירות ושל לוחמה, ואף לא בתלם שהולך בו האדם הפשוט; היא נמצאת בתרומותיהם הנצחיות של הגאונים."
ההיסטוריון ויל דוראנט נודע בספריו הפופולריים על ההיסטוריה האנושית – ובגישתו החיובית כלפיה. הוא ראה את ההיסטוריה "לא כעמק בכא של פוליטיקה וטבח", כלשונו, אלא כרכס־פסגות של הישגים רוחניים, תרבותיים וטכנולוגיים שהשיגו יחידים גדולים. ההיסטוריה של העולם, כתב, "היא ההיסטוריה של גדולי אנשיו". והוא מעיד על עצמו שהוא סוגד להם בחוסר בושה.
אחרי יותר מיובל שנים של מחקר על תולדות הציוויליזציה, דוראנט חילץ את התקופות, האנשים וההישגים שהתבלטו בעיניו כגדולים או החשובים ביותר. זו שאלה של טעם ונטיית לב, ודוראנט שמר את הטיפול בה למסות אישיות בסגנון המשלב פיוט והומור, שפרסם בכתבי עת בתקופה שבין מלחמות העולם. שם בחר את רשימת המוחות הגדולים בהיסטוריה שלו, תוך שהוא משתף את הקוראים בהתלבטויות במי לבחור ובמי לא. המסות נאספו לספר הזה.
* את מי מציב דוראנט בפנתאון גדולי המחשבה האנושית?
* אילו משוררים מסוגלים לרגש את הקוראים גם מאות ואלפי שנים אחרי מותם?
* איך תיעשו, בהשקעת שעה ביום למשך ארבע שנים, משכילים יותר מדוקטור מצוי?
* מהם שנים־עשר הצעדים הגדולים שקידמו את האדם לעבר שליטה בסביבתו?
ויל (ויליאם) דוראנט (1885–1981) היה סופר והיסטוריון אמריקני. בין ספריו בולטת הסדרה רבת הכרכים ורבת־המכר 'תולדות התרבות' שכתב עם אשתו אריאל (חיה קאופמן) לאורך ארבעים שנה, ואשר הופיעה בתרגום עברי לאורך שנות השישים (הוצאת מ' ניומן). לצידה הופיעו בעברית ספריו 'גדולי ההוגים' (אחיאסף), 'פילוסופיה בדרכי נועם' (המתמיד) ולאחרונה 'לקחי ההיסטוריה' (כנרת־זמורה־ביתן–דביר וסלע מאיר).
-----
"תהיה זו שגיאה קשה לזהות את תופעת הטוטליטריות רק עם משטרים טוטליטריים. באנושות מתקיים תמיד זרם טוטליטרי תת־קרקעי של ניסיון לנווט ולשלוט בחיינו בדרכים מרחיקות לכת ועל בסיס ידע טכני ומדעי כביכול"
כבר אי אפשר להכחיש זאת, טוען הפסיכולוג הבלגי מתיאס דסמט: אחיזתן של הממשלות בחיים הפרטיים של אזרחיהן צמחה במהירות עצומה. בשנים האחרונות חווינו שחיקה של הזכות לפרטיות (במיוחד מאז אירועי 11 בספטמבר בארצות הברית), קולות אלטרנטיביים צונזרו (במיוחד בהקשר לוויכוח על האקלים), ועוד. הדרישה לממשל חודרני מגיעה גם מדעת הקהל: תופעות כגון שינויי אקלים ומחלות זיהומיות החלו להיחשב מסוכנות מכדי להתמודד עימן בלי התערבות שלטונית עמוקה בחיי הפרט, החורגת מן ההכרחי.
איך הבשילו הדברים לידי כך? דסמט מזהה מפגש בין אידיאולוגיה, טכנולוגיה ופסיכולוגיה: הפסיכולוגיה של הטוטליטריות. בספרו הוא מציע תשתית להבנת דפוסי ההתנהגות של אוכלוסיות שקיבלו על עצמן את הטוטליטריות: מנגנון "היווצרות המון", הפועל על הפרטים בחברה ויוצר אפקט עדר. דסמט מראה כיצד גיוס המדע לאידיאולוגיה, באמצעות תמרון ומשחק בנתונים, עשוי לגרור אל תהום הטוטליטריות חברה שהפכה את הרציונליות לאליל ואת האדם למכונה.
* כיצד מפריכים עיקרון האי־ודאות ותורת הכאוס את התפיסה שביסוד הטוטליטריות?
* מה בין תהליך ההיפרדות של פעוט מאימו לתשוקתו של המבוגר המודרני לאדון?
* איזה חזון אפשר להציע לאנושות במקום החזון הטרנס־הומני?
*מה בין דיקטטורה למשטר טוטליטרי? ומה בין היפנוזה להיווצרות המון?
מטיאס דסמט (יליד 1976) הוא פרופסור לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת גנט אשר בבלגיה, וזוכה פרס האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית לשנת 2018. דסמט משמש גם כמטפל פסיכואנליטי. לצד מספר רב של מאמרים אקדמיים, דסמט הוא מחברם של הספרים המרדף אחרי אובייקטיביות פסיכולוגית ולוגיקת הסובייקטיביות של לאקאן.
הספרים נמצאים במכירה מוקדמת ויישלחו לרוכשים במהלך חודש יוני.
"ההיסטוריה הממשית של האדם איננה מצויה במחירים ובמשכורות, לא במערכות של בחירות ושל לוחמה, ואף לא בתלם שהולך בו האדם הפשוט; היא נמצאת בתרומותיהם הנצחיות של הגאונים."
ההיסטוריון ויל דוראנט נודע בספריו הפופולריים על ההיסטוריה האנושית – ובגישתו החיובית כלפיה. הוא ראה את ההיסטוריה "לא כעמק בכא של פוליטיקה וטבח", כלשונו, אלא כרכס־פסגות של הישגים רוחניים, תרבותיים וטכנולוגיים שהשיגו יחידים גדולים. ההיסטוריה של העולם, כתב, "היא ההיסטוריה של גדולי אנשיו". והוא מעיד על עצמו שהוא סוגד להם בחוסר בושה.
אחרי יותר מיובל שנים של מחקר על תולדות הציוויליזציה, דוראנט חילץ את התקופות, האנשים וההישגים שהתבלטו בעיניו כגדולים או החשובים ביותר. זו שאלה של טעם ונטיית לב, ודוראנט שמר את הטיפול בה למסות אישיות בסגנון המשלב פיוט והומור, שפרסם בכתבי עת בתקופה שבין מלחמות העולם. שם בחר את רשימת המוחות הגדולים בהיסטוריה שלו, תוך שהוא משתף את הקוראים בהתלבטויות במי לבחור ובמי לא. המסות נאספו לספר הזה.
* את מי מציב דוראנט בפנתאון גדולי המחשבה האנושית?
* אילו משוררים מסוגלים לרגש את הקוראים גם מאות ואלפי שנים אחרי מותם?
* איך תיעשו, בהשקעת שעה ביום למשך ארבע שנים, משכילים יותר מדוקטור מצוי?
* מהם שנים־עשר הצעדים הגדולים שקידמו את האדם לעבר שליטה בסביבתו?
ויל (ויליאם) דוראנט (1885–1981) היה סופר והיסטוריון אמריקני. בין ספריו בולטת הסדרה רבת הכרכים ורבת־המכר 'תולדות התרבות' שכתב עם אשתו אריאל (חיה קאופמן) לאורך ארבעים שנה, ואשר הופיעה בתרגום עברי לאורך שנות השישים (הוצאת מ' ניומן). לצידה הופיעו בעברית ספריו 'גדולי ההוגים' (אחיאסף), 'פילוסופיה בדרכי נועם' (המתמיד) ולאחרונה 'לקחי ההיסטוריה' (כנרת־זמורה־ביתן–דביר וסלע מאיר).
-----
"תהיה זו שגיאה קשה לזהות את תופעת הטוטליטריות רק עם משטרים טוטליטריים. באנושות מתקיים תמיד זרם טוטליטרי תת־קרקעי של ניסיון לנווט ולשלוט בחיינו בדרכים מרחיקות לכת ועל בסיס ידע טכני ומדעי כביכול"
כבר אי אפשר להכחיש זאת, טוען הפסיכולוג הבלגי מתיאס דסמט: אחיזתן של הממשלות בחיים הפרטיים של אזרחיהן צמחה במהירות עצומה. בשנים האחרונות חווינו שחיקה של הזכות לפרטיות (במיוחד מאז אירועי 11 בספטמבר בארצות הברית), קולות אלטרנטיביים צונזרו (במיוחד בהקשר לוויכוח על האקלים), ועוד. הדרישה לממשל חודרני מגיעה גם מדעת הקהל: תופעות כגון שינויי אקלים ומחלות זיהומיות החלו להיחשב מסוכנות מכדי להתמודד עימן בלי התערבות שלטונית עמוקה בחיי הפרט, החורגת מן ההכרחי.
איך הבשילו הדברים לידי כך? דסמט מזהה מפגש בין אידיאולוגיה, טכנולוגיה ופסיכולוגיה: הפסיכולוגיה של הטוטליטריות. בספרו הוא מציע תשתית להבנת דפוסי ההתנהגות של אוכלוסיות שקיבלו על עצמן את הטוטליטריות: מנגנון "היווצרות המון", הפועל על הפרטים בחברה ויוצר אפקט עדר. דסמט מראה כיצד גיוס המדע לאידיאולוגיה, באמצעות תמרון ומשחק בנתונים, עשוי לגרור אל תהום הטוטליטריות חברה שהפכה את הרציונליות לאליל ואת האדם למכונה.
* כיצד מפריכים עיקרון האי־ודאות ותורת הכאוס את התפיסה שביסוד הטוטליטריות?
* מה בין תהליך ההיפרדות של פעוט מאימו לתשוקתו של המבוגר המודרני לאדון?
* איזה חזון אפשר להציע לאנושות במקום החזון הטרנס־הומני?
*מה בין דיקטטורה למשטר טוטליטרי? ומה בין היפנוזה להיווצרות המון?
מטיאס דסמט (יליד 1976) הוא פרופסור לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת גנט אשר בבלגיה, וזוכה פרס האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית לשנת 2018. דסמט משמש גם כמטפל פסיכואנליטי. לצד מספר רב של מאמרים אקדמיים, דסמט הוא מחברם של הספרים המרדף אחרי אובייקטיביות פסיכולוגית ולוגיקת הסובייקטיביות של לאקאן.
Hebrew