עם עליית המפלגה השמרנית לשלטון ב-1970, מונתה מרגרט תאצ'ר להיות שרת החינוך. אחת התוכניות שהיא רצתה לקדם למען החינוך היסודי של ילדי הממלכה דרשה הוצאה כספית ניכרת, דבר שאילץ אותה להסכים לתוכנית קיצוצים שמשרד האוצר התכוון לערוך בתקציבי הארוחות והחלב בבתי הספר שהיו ניתנים "בחינם" לתלמידים.

במסגרת הקיצוץ, הסובסידיה הממשלתית למימון ארוחות הוקטנה ומחירן לתלמיד עלה מ-9 ל-12 פני לארוחה. בנוסף, חלוקת החלב על חשבון המדינה בוטלה עבור ילדים מעל גיל 7, צעד פעוט שחסך מעט לבריטניה, אבל עלה ביוקר לתאצ'ר.

לעיתונאי התעמולה ולריביה הסוציאליסטים לא היה אכפת שאת הצעד להפסקת חלוקת החלב יזם בכלל משרד האוצר, וגם לא מהטיעונים הבריאותיים והכלכליים שהושמעו בעניין. הם סימנו להם מטרה אחת: לקבור את תאצ'ר תקשורתית ולהשניא אותה על הציבור.

בספר 'אשת הברזל', הביוגרפיה הראשונה של מרגרט תאצ'ר שיצאה לאור בעברית, כותב רובין האריס: "המתקפות היו אכזריות, אישיות ופוגעניות מאוד. תאצ'ר הואשמה ב"לקיחת החלב מילדיה הצעירים של האומה", הצעת החוק תוארה כ"מרושעת, דוחה ובלתי ראויה". עיתון הסאן שאל: "האם תאצ'ר אנושית?", ונואם בכינוס של מפלגת הלייבור כינה אותה "חוטפת החלב". העלבון התקבע, ומוחזר עד אינסוף. היא נבחרה – שוב על ידי הסאן – ל"אישה הבלתי אהודה ביותר בבריטניה". היא הייתה 'הגברת שאף אחד לא אוהב', כפי שהגדיר זאת אחד מבעלי הטורים הבולטים."