לקירזנר הייתה לא מעט ביקורת על המודלים המושלים בכיפת הפקולטות לכלכלה, ובמיוחד על תיאורית "שיווי המשקל" שנתפסה בימים ההם כאמת מוחלטת. את הביקורת הזו הוא תיאר בפירוט בספרו החשוב "תחרות ויזמות" שרואה אור בעברית בימים אלו אחרי שפורסם לראשונה בשנת 1973 ומאז צוטט למעלה מ-10,000 פעמים במאמרים ומחקרים אקדמיים, וזיכה את קירזנר במקום של כבוד בהיכל התהילה של הכלכלנים.

לפי מודל "שיווי המשקל" בכלכלה, נקודת האיזון בין הביקוש להיצע היא הנקודה שאליה מגיעים אחרי שהתחרות בין כל היצרנים נגמרת. בנקודה זו, כך סבר הבון-טון הכלכלי, המידע על המוצר ידוע לכולם והמחיר שלו הוא המחיר הנמוך ביותר שניתן להגיע אליו, אחרי שהוא נשחק בידי תחרות רבת מתחרים.

אלא שכפי שקירזנר הוכיח, מדובר בטעות בעלת השלכות מסוכנות.
אותה נקודת שיווי משקל היא לא, ולא יכולה להיות, נקודה סטטית. שיווי המשקל הוא אך ורק מצב זמני, שכן התחרות בשוק היא תהליך דינמי ואינסופי אשר תלוי כל כולו ביצור אחד - היזם.

מכיוון שתיאוריית שיווי המשקל הייתה במשך שנים נקודת המוצא שדרכה כלכלנים הסתכלו על העולם, הם לא השכילו להבין את תפקידו של היזם וכיצד הוא מניע את השוק כולו, דבר שבתורו תרם לחוסר ההבנה של הממשלות.

הביקורת של קירזנר על תיאוריית שיווי המשקל עוררה הדים, קראה תיגר על התיאוריות שהיו שגורות בפי דורות של כלכלנים, ותרמה תרומה אדירה להבנת הדרך שבה כלכלת השוק יוצרת את השפע שסביבנו.
-------
רוצים להבין לעומק את התיאוריה של קירזנר ואת חשיבותם המכרעת של היזמים בחיים וברווחה של כולנו?
להזמנת הספר במחיר מוזל לחצו כאן