מאז 1996 לא היה במדינת ישראל ראש ממשלה אחד שלא נחשד בפלילים או נחקר במשטרה בתקופת כהונתו. אהוד ברק, אריאל שרון, אהוד אולמרט, בנימין נתניהו — כולם ללא יוצא מן הכלל התמודדו עם חשדות וחקירות ארוכות, ולא פעם הסתיימו הדברים בלא כלום.

מלבד ראשי ממשלה, גם שרים וסגני שרים רבים טעמו את מקל החובלים של היועץ המשפטי לממשלה ואנשיו. למרבה הצער, הקונצנזוס הקיים בדבר חשיבותו של מערך תביעה עצמאי, שיוכל להעמיד לדין נבחרי ציבור בלא מורא, מנוצל על ידי תומכי מוסד היועץ המשפטי לממשלה להכשלת כל רפורמה, גם בתחומים שאינם נוגעים לפלילים.

כפי שהוסבר בפרק אחר, בחסות עצמאותו ההכרחית בתחום הפלילי, זוכה היועץ המשפטי לממשלה לעצמאות גם בתחומים שאין להם דבר וחצי דבר עם תפקידו כתובע. זאת, תוך התעלמות מוחלטת מהחשש הנגדי, לפיו הליכים פליליים נגד נבחרי ציבור ישמשו בעצמם ככלים פוליטיים להחלשת נבחרי הציבור ולהכפפתם למרותה של הפקידות. בייחוד הפקידות המשפטית.

שר המשפטים המנוח, עו"ד יעקב נאמן, חווה על בשרו רדיפה כזו בדיוק. נאמן מונה לתפקידו ביוני 1996 על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. יום אחד בלבד לאחר מינויו, הורה היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר על פתיחת חקירה משטרתית בעניינו. במקרה או שלא במקרה, שעות אחדות לפני שבן יאיר הורה על פתיחת החקירה, פגש אותו נאמן והודיע לו כי בכוונתו להחליפו ביועץ משפטי חדש.

במקרה או שלא במקרה, כתב האישום שהוגש נגד נאמן כלל לא עסק בנושא שעליו נחקר מלכתחילה. במקום החשדות שהועברו למשטרה, עו"ד רות דוד, הפרקליטה ששימשה כתובעת במשפטו של נאמן האשימה אותו בעדות שקר בגין טעות טכנית בתצהיר שהגיש לבית המשפט. העובדה שנאמן הגיש את התצהיר לאחר ימים ללא שינה במסגרת מאמצי הרכבת הממשלה, ואף הודיע על הטעות ותיקן אותה ביוזמתו, לא הרשימה את דוד, שהייתה להוטה להפילו. בית המשפט, לעומת זאת, האמין לנאמן וקבע שהוא פעל בתום לב.

נאמן זוכה אמנם מכל האישומים נגדו, ובית המשפט מתח ביקורת חריפה על התביעה, אך הנזק כבר נעשה. מינויו של יעקב נאמן הוכשל.

הלהט שבו פעל היועץ המשפטי בן יאיר להגיש את כתב האישום נגד נאמן עורר תהיות רבות גם שנים לאחר מכן. שמעון שבס, ששימש מנכ"ל משרד ראש הממשלה בזמן כהונתו של יצחק רבין, העיד כי בן יאיר ניסה לתפור תיק פלילי לנאמן וכי אמר לו בשעת ההתרחשויות "אני הולך לתקוע את הפשיסט." יעקב נאמן עצמו כתב על כך בספרו: "קשה לי להאמין כי מישהו עדיין מטיל ספק בכך שהפרקליטות מגישה לא אחת כתבי אישום לצורך השגת מטרות פוליטית, תוך ניצול לרעה של כוחה".

טענות נוספות על תפירת תיקים וחיסולים פוליטיים עלו כלפי מערכת המשפט גם בשנת 2001 . אז, בימי הרכבת ממשלתו הראשונה של אריאל שרון, הוחלט על מינויו של חבר הכנסת ראובן ריבלין לשר משפטים. כנגד ריבלין נפתחה מיד חקירה בשבע פרשיות שונות, בחשד לקשרים פסולים עם הקבלן דודי אפל. העובדה ששלוש שנים מאוחר יותר כל התיקים נגד ריבלין נסגרו 27 כבר לא עזרה לו. הוא נאלץ להסתפק במשרד התקשורת במקום משרד המשפטים. בראיון שנתן בשנת 2003 אמר ריבלין:

"בדרך כלל שר המשפטים בארץ נבחר בצורה כזו שיודעים שהוא יהיה אוהד לנשיא בית המשפט העליון. אם יש איזה חשש שמישהו עלול להיות לא אוהד אז עוצרים אותו במשטרה או חוקרים אותו. כך היה גם איתי… מתעורר החשש שאולי יש פה כנופיה של שלטון החוק. שברגע שיש צורך, ברגע שיש מישהו שמאיים על החבורה, פועלים נגדו ברשעות גדולה ומתוך סימביוזה מוחלטת בין הרשות החוקרת, הרשות התובעת והרשות השביעית(התקשורת)."

טענות אלה, בין אם הן אמיתיות ובין אם הן דמיוניות, מובילות לאותה תוצאה: חשש עמוק של נבחרי הציבור "להתעסק" עם היועץ המשפטי לממשלה. וכך, עד היום, סמכויותיו המופלגות של היועץ אינן מוגדרות בחוק, וכל חקיקה מסדירה לא התקבלה בעניינו. כוחו המופרז נובע אך ורק ממחטפים שיפוטיים, בניגוד לכל המקובל בעולם הדמוקרטי."

-----
זהו קטע מתוך הספר המטלטל של שמחה רוטמן - מפלגת בג"ץ.
רוצים להבין כיצד תופרים הפקידים המשפטיים את השלטון בישראל בדיוק למידות שלהם?
הזמינו עכשיו עותק של 'מפלגת בג"ץ' במכירה מוקדמת וקבלו את הספר עוד לפני הגעתו לחנויות: http://bit.ly/BagatzParty